: כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מי הגדר של מי שראוי לכתוב מזוזות ושאר כתיבת דברי הקודש. ב) האם יש הבדל האם כותבת לצורך מצוות סת"ם או שכותבת לצורך שמירה בלבד ללא צורך לצאת בהם ידי חובת מצווה. ג) האם יש הבדל אם יודעים שהיא כותבת את זה או לא. ד) האם יש הבדל בין עיקר הדין לכתחילה או דיעבד.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות ספר תורה סימן רפא סעיף ג' שאם עבד או מוסר או אשה או קטן או גוי או ישראל שהשתמש כתבו ספרי תורה או פרשיות תפפילין או מזוזות הרי הם פסולים ואי אפשר לצאת בהם ידי חובת המצווה.
והטעם כתב בטורי זהב שזהו מפני שכתוב בתורה בפרשת שמע "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" ומכך למדו חכמים שמכך שכתוב בתוך הפסוק יחד גם וקשרתם וגם וכתבתם אפשר ללמוד שרק מי שמחוייב בקשירת התפילין ובמצוותה הוא זה שיכול להיות זה שכותב את התפילין ומזוזות וספרי תורה ומי שאינו חייב בהם כמו למשל אשה אינו יכול לכתוב גם כן והוא לא כשר ואם הוא כתב אין בזה אפשרות לצאת ידי חובת המצווה.
אמנם הדרישה כתב שמדברי הרי"ף והרא"ש והטור נראה שזה דין לא לגבי כל דבר אלא דוקא לגבי תפילין שרק בהם עבד ואשה וקטן פסולים ולא במזוזות ובספרי תורה מכיוון שכל הלימוד היה רק לגבי תפילין ולא לגבי מזוזות וספרי תורה ואמנם וודאי שגם שלשיטתו רק עבד אשה וקטן יהיו כשרים ולא כמובן גוי ומשומד שלא שייכים כלל במצוות. איך שלא יהיה כתב הדרישה על כך שאין זה מוכרח כי אפשר שלימוד חכמים לגבי תפילין מלמד אותי כלל כללי לגבי שאר כל כתיבת ספרי ופרשיות קודש וכן הבין המחבר להלכה למעשה.
והנה לגבי קטן שהוא נפסל מלכתוב היה אפשר לומר שמאחר והלימוד אומר שרק מי שמתחייב במצווה הוא זה שכשר לכתוב אם כן מאחר וקטן שהגיע לחינוך מתחייב במצוות תפילין מדברי סופרים אם כן הוא כשר כבר לכתיבה אמנם לפועל כתבו הפוסקים שהוא לא כשר גם בגיל כזה כי הוא לא חייב מהתורה במצוות תפילין וצריך אחד שחייב בחיוב מהתורה. וכמו כן לגבי כתיבת ספרי תורה. אך לגבי מזוזה לכאורה חייב אמנם גם זה רק מדברי סופרים.
ולגבי בני אדם שהם ספק זכרים ספק נקבות כמו למשל טומטום ואנדרוגינוס מאחר והם ספק גם הם אינם כשרים מחמת הספק כי לצד שהם נקבות הספרי תורה תפילין ומזוזות שכתבו אינם כשרים.
והנה כתב בפתחי תשובה שבמצב זה של ספק יש לגנוז את מה שכתבו ומשמע מכך שכך להשתמש בהם לצורך שמירה סתם ולא לצורך מצווה אין להשתמש בהם שמא יבואו לתקלה שישתמשו בהם לידי מצווה. וכן כתב בערוך השולחן בשם דברי הרמב"ם שכתב כן מפורש שיש לגנוז כל מה שכתבו נשים וקטנים.
ואמנם במקרה שאותם בני אדם שהם ספקות כתבו בכל זאת בזמן ספיקתם ולאחר מכן נקרע הטומטום מעור החופה ונמצא שהוא אכן זכר וכשר לכתיבה לא אומרים שמאחר ובשעה שכתב את הספרים והמזוזות הוא היה ספק אין זה כשר גם לאחר שנתברר שהוא זכר אלא אומרים שמתגלה למפרע שהוא אכן זכר וכשר לכתיבה וכל מה שכתב לפני כן נעשה כשר למפרע.
ובמגן אברהם כתב שלגבי תפילין שבהם ישנו את עיקר הלימוד מהפסוקים יש חומרה מיוחדת והוא שצריך שיתברר לנו שהוא גדול ממש ולא רק שהגיע לגיל שלוש עשרה שנה ויום אחד אלא צריך שיתברר לנו שהביא שתי שערות לאחר שנעשה בגיל שלוש עשרה ואם יש לנו ספק לגבי זה ולא יתברר לנו הדבר לגמרי אזי יש לנו לפסול כל תפילין שיכתוב עד לגיל שמונה עשרה שאז יצא מספק שמא לא הביא שתי שערות אלא חזקתו שכבר הביא ונחשב גדול ממש.

העולה מהאמור: שאין לנשים לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות כפי שלמדו חכמים מפסוקי התורה ואף במקרה שהם כתבו בכל זאת ספרי תורה תפילין או מזוזות יש לגנוז אותם ולא להשתמש בהם.