שבוע טוב.

ראשית גם אם לא יודעים מה לענות על כל שאלה, לא צריך להימנע ולחשוש מלמסור שיעורים או לשוחח וכו'. אנחנו סך הכל בני אדם, ולא תמיד יודעים הכל. ניתן גם לומר למישהו ששואל - שאלה יפה שאלת, אני יבדוק ויעיין מה התשובה, ולענות לו לאחר זמן.

בנוגע לעצם השאלה שהזכרת. נקודת המוצא היא שלכל אדם ולכל בריה שה' ברא בעולם יש תפקיד ושליחות, גם לאינו יהודי. הרבי פעמים רבות דיבר על ענין הפצת שבע מצוות בני נוח גם לאינם יהודים, כחלק מתיקון העולם והכנתו לגאולה. ממילא, גם אין פגם לאהוב אדם באשר הוא אדם, כל עוד זה לא בא לטשטש ולהחליש את זהותינו כיהודים.

ליהודי יש נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. בדבר זה יהודי מתייחד משאר האומות. דבר זה מחייב את היהודי בחובות רבות, בתרי"ג מצות, ביחד עם זה שזה כמובן זכות עצומה ונפלאה ,"ובנו בחרת מכל עם ולשון" כלשון התפילה.

באחד המכתבים הרבי מסביר ענין זה במשל מגוף האדם. כשם שבגוף אחד יש מוח ולב ויש ידיים ורגלים וכו'. אי אפשר לזלזל בשום איבר ולהגיד שאחד מהם מיותר, אבל אי אפשר גם לומר שהמבנה והתפקיד של כל איבר הוא שווה. כך ביחס לבני האדם, יהודים הם בחינת הראש והמוח וכדומה, אך אין זה בא לומר ששאר האומות או בני האדם פחותים או מיותרים. אדרבא כל אחד צריך להיות מודע לתפקידו ורק כך תהא שלימות.

נקודה נוספת להבהרה בנושא זה, אחת הבעיות שקשה לאנשים עם התפיסה הזו היא בגלל טענת ה"גזענות" וכדומה. וגם כאן יש לומר ולהבהיר - היהודית היא ענין של נשמה. היא אינה שוללת גזע. אמנם נשמה זו עוברת בירושה לבני אברהם יצחק ויעקב, כאשר האמא יהודייה, אך אם לדוגמא גוי בא להתגייר גיור אמת על פי הלכה, לא משנה מאיזה גזע הוא, אם הוא ממלא את התנאים להיכנס לעם ישראל, הנשמה האלוקית נכנסת בו, ולא משנה אם הוא איש או אשה, אירופאי או אפריקני וכדומה.

מנסיון, כאשר מדגישים ענין זה ש: א. כל בריה שה' ברא היא חשובה ויש לה תפקיד ושליחות וכו'. ב. האנושות כולה היא כגוף אחד בעל איברים רבים שלכל אחד יש תפקיד אחר וכו'. ג. כיהודים יש לנו חובות גדולות יותר וממילא קשר נעלה ועצמי יותר עם ה'. ד. שלימות העולם והגאולה היא כאשר האנושות כולה תכיר בה' (ומכאן החיוב שלנו גם בהפצת שבע מצוות בני נוח). ה. היהודית לא שוללת שום גזע באשר הוא, אלא זה ענין נשמתי רוחני (המתבטא גם בגוף, אבל זה כבר נושא אחר) - הרי דברים אלו מתקבלים יותר.

רק שצריך לומר אות הדברים בביטחון ואמונה פנימית שזה כך, ולשדר ביטחון זה. ופעמים רבות, אין צורך בכלל להיכנס לכל הנושא הזה. אמירת הדברים בביטחון, מתקבלת ונכנסת לליבו של השני, שהרי יהודי הוא, ויש לו נשמה אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש.