תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו הפסול של חמתה מרובה מצילתה? ב) האם מספיק מה שבדרך כלל צילתה מרובה, אף שפעמים מועטים חמתה מרובה מצילתה? ג) האם דין זה של 'חמתה מרובה מצילתה', הוא דין רק בסכך, או גם אם הוא מחמת הדפנות?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תרלא סימן א' ואילך שם מבוארים כל דיני סכך שחמתו מרובה מצילתו, ובכל פרטי הדינים אין מוזכר כלל דין חמתה מרובה מצילתה מחמת הדפנות שבצד, ורק מחמת הסכך בלבד, ולמשל סוכה שחמתה וצילתה שווים מלמעלה, אזי סוכה זו היא פסולה מאחר ודרך טבע החמה שככל שהיא מתפשטת יותר למטה היא מתרחבת בהתפשטות אורה, וממילא אם למעלה הם שווים, למטה תהיה הסוכה חמתה מרובה מצילתה, אבל אם למטה החמה והצל שווים, הרי זה מורה שלמעלה בסכך צילתה מרובה מחמתה.
או כמובא בהמשך הסעיפים בסעיף ד', שסכך שהיה כיסוי דק מאוד ויש בו הרבה אווירים, אמנם אין במקום אחד שלשה טפחים, אם בסך הכל סכך הסוכה צילתה מרובה מחמתה, הרי היא כשרה.
ומובן זה מפני שטעם וגדר סכך הסוכה שהוא עיקר הסוכה הרי הוא שעומד לצל, כמובא בשולחן ערוך סימן תרכה שמצות סוכה היא מהפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים.. כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, והם היו ענני הכבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא בהם את בני ישראל, בשביל שלא יכה אותם שרב ושמש. הרי שעיקרה הוא הגנה מהשרב והשמש, והוא בעיקרו נעשה על ידי הגג והסכך שתוקף החום הוא כאשר החמה מכה מלמעלה, מה שאין כן כאשר יורדת באופק למטה נחלש כוחה.
לעומת זאת בדפנות מצינו בדיוק להיפך שאין צריך בדוקא דפנות שלימות אלא מספיק מעיקר הדין שתי דפנות זו אצל זו ועושה בנוסף עוד דופן שיש ברוחב שלה יותר מעט מטפח, ומעמיד אותו פחות משלשה טפחים בסמוך לאחת מהדפנות האמורות, ובנוסף יעמיד קנה מעל אותו פרצה ויעשה אותה צורת הפתח, כמבואר כל זה בשולחן ערוך סימן תרל סעיף ב', הרי שאין צריך שיהיה כיסוי מהשמש מחמת הדפנות, שהרי בשאר צדדי הסוכה הפתוחים בזמנים שהשמש כנגדם תהיה הסוכה חמתה מרובה מחמתם.
וכן מפורש בשולחן ערוך שם סעיף א', שאפילו אם הסוכה חמתה מרובה מצילתה מחמת הדפנות אף על פי כן היא כשרה, כלומר, שלמרות שיש בדפנות פרצות גדולות, שעל ידי זה חמתה מרובה מצילתה, מכל מקום היא כשרה, כי לא נאמר דין זה של צילתה מרובה מחמתה אלא רק בסכך ולא בדפנות.
כמו כן מבואר שם יתירה מזו, שאף המחיצות המוכרחות מחמת עיקר הדין, הנה אין צריך שיגיעו עד הסכך ממש, אלא מספיק שיהיו בגובה של עשרה טפחים, והשאר אף שהוא פתוח הרבה עד מקום הסכך, מכל מקום כל שהסכך הוא כנגד הדפנות, הרי זו סוכה כשרה. כמבואר כל זה בשולחן ערוך שם בסעיף ט', שיכול לעשות מחיצות שבעה טפחים ומשהו ולהעמידן בפחות משלשה סמוך לקרקע ונחשב לבוד, ולמעלה אפילו הסכך גבוה מהן הרבה, כל שמכוון כנגד הדפנות הרי זו סוכה כשרה.
יתירה מזו מבואר בשולחן ערוך שם בסעיף י', שאפילו בלא דפנות ממש, כל שאורג קנים במשך עשרה טפחים כאשר אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים של אויר, הסוכה כשרה, מאחר ובכל מקום לבוד נחשב כסתום, והרי שיש כאן מחיצת עשרה, ואם כן במקרה כזה וודאי שאין הגנה מהשמש מחמת הדפנות, ומכל מקום מפורש שהסוכה כשרה ואין מחשיבים אותה כחמתה מרובה מצילתה.
אמנם יש לעיין מצד אחר, שהרי מבואר בשולחן ערוך סימן תרמ סעיף ד', שמצטער פטור מן הסוכה, ואם עשה הסוכה מלכתחילה במקום ובאופן שיגרום לו להצטער, אזי אף שהסוכה מצד עצמה כשרה מן הדין מכל מקום פסולה מחמת זה, ולפי זה במקומות החמים, שבלא מחיצה המגנה מן השמש יצטער האדם ויבואו גם זבובים יתירים וגרם על ידי כן שימעט בישיבתו בסוכה – אפשר שיש מצד זה לעשות מחיצות המגינים מן השמש.
העולה מן האמור: שדין צילתה מרובה מחמתה אינו אמור לגבי הדפנות, אלא רק לגבי הסכך, ולכן אם הסכך צילתו מרובה, אף שהדפנות עשויות מזכוכית וכיוצא בזה שאינן מגנות מהשמש, הסוכה כשרה למהדרין.
[אמנם יש לראות שבמדינות החמות, לא יווצר מצב שיצטער לשבת בסוכה זו מחמת הבל החום הרב והזבובים הבאים למקום החמה, כאשר אין מחיצות המגנות מהשמש, וימעט מלשבת בסוכה.]
