תשובה: בשאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה בכלל האיסור של גיהוץ בגד בימים אלו? ב) האם ישנו חילוק בין עד ראש חודש אב, לבין תשעת הימים, לבין שבוע שחל בו תשעה באב? ג) האם ישנו חילוק בין גיהוץ לצורך חול לבין גיהוץ לצורך השבת? ד) האם ישנו הפרש באיסור זה בקביעות כמו של השנה (תשפ"א) בו חל תשעה באב ביום ראשון?
ראשית נביא את דין השולחן ערוך בנוגע לאיסור כיבוס וגיהוץ בימים אלו בכלל, כמובא בסימן תקנא סעיף ג'. כתב מרן המחבר שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור לכבס בגדים, וטעם האיסור הוא מפני שנראה כאילו מסיח דעתו מן האבלות הקיימת בימים אלו.
וממשיך בכמה פרטים חמורים יותר בדין זה:
א) האיסור הוא גם באם אינו רוצה ללבוש את הבגדים עתה בימים אלו, אלא רק לכבס ולהניח מללבוש עד לאחר תשעה באב, והטעם כאמור, מפני שיסוד האיסור הוא שנראה כמסיח דעתו מהאבלות, ולא רק עצם הלבישה, ואם כן אין הבדל בין אם מכבס לצורך לבישה עכשווית לצורך לבישה לאחר מכן.
ב) אפילו אם אין לו אלא חלוק אחד גם כן אסור לכבס.
ג) גם בגדים שהתכבסו קודם ימים אלו, אסור כעת ללובשם.
רק שמציין הבדל בין כיבוס של בני ארץ ישראל שבהם קיים דין האמור, מחמת שכיבוסם היה יפה ומתוקן היטב, מה שאין כן של בני חוץ לארץ שכיבוסם לא היה יפה וכראוי, מותר להם לכבס.
ומבואר בבית יוסף כוונתו בשולחן ערוך, שאין כוונתו בזה שיהיה מותר לבני חוץ לארץ לכבס וללבוש בימים אלו, שאסור הרי ללבוש בגדים מכובסים גם אם באם נתכבסו מקודם ימים אלו, אלא כוונתו שיהיה מותר לכבס בגדים ולהניח מללבוש אותם עד לאחר תשעה באב.
וממשיך שם שכל זה הוא דוקא בכיבוס, אבל גיהוץ אפילו של בני חוץ לארץ אסור.
וכל זה מעיקר הדין, אבל המנהג כתב המחבר שהוא להחמיר ולאסור גם כיבוס שלנו (של בני חוץ לארץ), וכיון שנהגו בכך אין להקל בדבר.
ויתירה מזו, שאפשר שמעיקר הדין גם כן אסור כיבוס של חוץ לארץ, כיון שלגבי כיבוס של בני בבל שמימיהם עכורים נחשב הוא גיהוץ ואסור מעיקר הדין. בנוסף, יש מי שפירש שכיבוס הוא במים בלבד, וגיהוץ הכוונה לכבס עם חומרי ניקיון (כמו נתר ובורית), וכיון שהיום אין מכבסים אפילו בחוץ לארץ במים בלבד, נמצא שנחשב הדבר כגיהוץ האסור בכל מקום מעיקר הדין.
והוסיף הרמ"א שאיסור זה של כיבוס וגיהוץ בני אשכנז נוהגים להחמיר בזה מתחילת ראש חודש עד אחר תענית תשעה באב, אלא אם כן מדובר לצורך מצוה, כמו אשה הלובשת לבנים לצורך ספירת נקיים וטבילה.
כמו כן לצורך שבת מותר ללבוש בגדים מכובסים. ודייקו האחרונים בדברי הרמ"א, שמכך שכתב "וכן", משמע שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביום חמישי ושישי כמו לצורך ספירת נקיים וטבילה. אמנם בדרכי משה משמע שבכיבוס ממש יש להחמיר אפילו לצורך השבת (משנה ברורה). ורק אם אין לו בגד אחר יהיה מותר לו לכבס לצורך שבת (מגן אברהם).
והנה בסעיף ד' כתב מרן המחבר, אם חל תשעה באב ביום ראשון יש אומרים שאין דין שבוע שחל בו תשעה באב. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל השבוע שלפניו חוץ מיום חמישי ושישי.
ולעניין שבת חזון כתב הרמ"א בסעיף א' שאין מחליפים גם לצורך שבת חזון בגדי שבת העליונים, וזה קצת קשה לכאורה עם המבואר להלן שלצורך שבת ניתן ללבוש בגדי שבת מכובסים, ואיך מסתדר עם האמור כאן?
והביאור בזה פשוט, מאחר ושם כתב מפורש שכל מה שמתיר הוא רק כלי פשתן שהם קלים יותר בחומרתם בעניין כיבוס לגבי שאר בגדים כמבואר לפני כן במחבר.
אמנם במשנה ברורה סימן קטן ו' הביא את שיטת הגר"א, שכתב שיש ללבוש גם בשבת חזון בגדי שבת, ואין זה משנה איזה סוג בגד (כלומר, לא רק כלי פשתן), וכן כתב הרב יעקב עמדין בשם אביו שיש ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, ואפילו בשבת שחל בו תשעה באב ונדחה ליום ראשון. וכן הוא מנהג רובן של קהילות ישראל כיום, שלובשים בגדי שבת כרגיל בשבת חזון.
וכתבו האחרונים שעל פי זה מי שאין לו רק בגד אחד שאינו מגוהץ מותר לגהצו לכבוד שבת בקביעות שנה זו, כיון שזה דומה למי שאין לו אלא בגד אחד שמותר לכבסו, כיון שדרכו ללבוש רק מגוהץ הרי זה בזיון בשבילו, ובפרט נשים (נטעי גבריאל פרק מה אות ז).
העולה מן האמור: שלשיטת הספרדים בקביעות שנה זו יש להקל בזה, ואף לשיטת האשכנזים אם מדובר באחד שמקפיד ללבוש רק בגד מגוהץ ואין לו בגד אחר מגוהץ, יש להקל בקביעות שנה זו, ובפרט אם מדובר באשה שבדרך כלל הקפדתה ובזיונה בעניין זה גדול יותר. אך בקביעות שאר שנים יש להחמיר בזה.
