גוי בשבת

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה המותרת בשבת כאשר לא צריך לה בשבת. ב) האם מותר גם במקרה שיודע מלאכה אסורה לצורך עצמו בשביל כך. ג) אם מותר, האם מותר גם ליהודי ליהנות ממלאכה זו של הגוי בדרך אגב.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שז, סעיף ב', שאסרו חכמים לומר לנוכרי לעשות לנו מלאכה בשבת בין בחנם בין בשכר, ואף על פי שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת, ואף על פי שאינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת.
משום שכאשר הנוכרי עושה בשבת, הוא עושה בשליחות היהודי, ואף על פי שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל, אבל הנוכרי אינו בתורת שליחות מן התורה, מכל מקום מדברי סופרים יש שליחות לנוכרי לחומרא. כמו כן, כל דבר שאסור לומר לנוכרי לעשותו בשבת, אסור אפילו לרמוז לו לעשותו.
יתירה מזו: אפילו אם גוי עשה מעצמו מלאכה מהתורה לצורך ישראל – אסור, וכמבואר שם, שאפילו אם הנוכרי בא מעצמו להסיר הפחם שבנר בלא רמיזת היהודי - צריך למחות בידו - אם עושה בשביל היהודי, כיון שהנר הוא של היהודי.
ואפילו אם הנוכרי התכוין לטובת עצמו, כגון ששכרו היהודי וקצץ לו שכר כך וכך בעד כל יום ויום שידליק לו נרות ויבעיר לו מדורה, או שקצץ לו בעד כל הדלקה והדלקה והבערה והבערה, ולא ציווה אותו להדליק ולהבעיר בשבת, אלא הוא עושה מעצמו כדי להרבות בשכרו, אף על פי כן אסור ליהנות ממלאכתו בשבת.
והטעם מבואר שם בסימן רעו סעיף א', שמאחר וגוף היהודי יהא נהנה בשבת מגוף המלאכה, הרי עיקר המלאכה נעשית בשבת בשבילו, שהרי הנוכרי אינו נהנה מגוף המלאכה - אלא משכרה, והוא מתכוין בעשיית גוף המלאכה בשבת בשביל שיהנה היהודי ממנה בשבת, נמצא שעשיית מלאכת השבת היא בשבילו – כאשר יהנה ממנה בשבת, ויש לגזור גזרה שמא יאמר לו לעשותה בשבת בשביל הנאתו - אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה, כשעיקר עשייתה בשביל הנאתו.
ועל כן: נוכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל אדם להשתמש לאורו בשבת - אפילו למי שלא הודלק בשבילו, שהחמירו בזה חכמים, הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה בשביל ישראל בשבת.
יתירה מזו: צריך להמתין לערב בכדי שיעשו - גזרה שמא יאמר לנוכרי לעשות בשבת כדי שיהא מוכן לו במוצאי שבת מיד, ואפילו אחרים שלא נעשית המלאכה בשבילם צריכים להמתין כן, שכל שנעשית מלאכת איסור של תורה בשביל ישראל, החמירו חכמים שלא לחלק בין מי שנעשה בשבילו לאחרים, כמבואר בסימן שכה.
ואם עשה מעצמו איסור מדרבנן לצורך ישראל, מותר לאחרים מיד. אך לאותו ישראל שנעשה בשבילו אסור, ואדרבה - עליו למחות בו על כך שלא יעשה זאת, כמבוא להלן בעניין פתיחת אגרת שכל ההיתר הוא מפני שהנוכרי עושה זאת בכדי להשלים שליחותו.
והנה לעניין אמירה על עשיית דבר המותר, והאיסור נעשה ממילא בהכרח, מבואר בשולחן ערוך בסימן רנג, סעיף י', שמקרה ש גחלים בוערות מקיפות ודבוקות סביב דופני קדרה, אסור לישראל ליטול הקדרה משם בשבת, לפי שעל ידי נטילת הקדרה הוא מחתה את הגחלים העליונות ונופלות על התחתונות ומכבות אותן, והעליונות הן נבערות מאליהן על ידי חיתוי זה. ואף שאינו מתכוין לחתות, מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא, שאי אפשר ליטול הקדרה שלא יחתה הגחלים.
ומכל מקום מותר לומר לנוכרי ליטול אותה, ואף שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור לומר לנוכרי לעשותו, מכל מקום כאן שהאיסור נעשה מאליו בלא מתכוין, והיהודי אינו אומר לו כלל לעשותו, אלא שולחו לעשות דבר המותר, אם כן, אף שמאליו נעשה האיסור, הרי לא נעשה בשליחות היהודי, שהיהודי לא צווה אותו על זאת, והנוכרי אינו מוזהר כלל על השבת, אלא שאסור לנו לשלחו לעשות איסור.
ולפי זה, יהיה מותר לומר לגוי לפתוח מקרר, ועל ידי הפתיחה נדלקת נורה חשמלית. [וצריך עיון אם מותר ליהודי ליהנות מהאור שבמקרר, ובפשטות ברוב הפעמים אינו נהנה מכך, ואינו צריך לזה. ובאמת במקרה שנהנה יצטרך לומר לגוי לאחר הפתיחה שיקח איזה בקבוק שתיה וכדומה, ובכך יהנה בעצמו מהאור שבמקרר (נהנה מהמלאכה עצמה), ושוב יהיה מותר ליהודי ליהנות מהאור].
העולה מהאמור: מותר לומר לגוי לעשות דבר המותר בשבת כמו לשטוף כלים במקרה שזהו לצורך השבת כמו שהכלים הם לצורך הסעודה, אף שיודע בוודאות שלשם כך יעשה מלאכה אסורה ליהודי כמו שידליק את האור במטבח וכיוצא בזה. ומותר אחר כך גם ליהודי ליהנות מהאור, מאחר ו'נר לאחד נר למאה', והגוי הדליק זאת מתחילה לצורכו בלבד.