נחלקו הפוסקים האם בשר אדם אינו כשר, ומדוע. בפועל, הכריע הרמ"א שאיסורו מהתורה משום מצוות עשה, שנאמר "זאת אשר תאכלו מכל הבהמה" - למעט בשר אחר. היו פוסקים שסברו שאין איסור עקרוני בבשר אדם, אלא שאין דרך להכשירו לאכילה, כי אסור לרצוח ואילו בשר של אדם מת הוא נבלה.

יש לציין כי בשונה משאר מאכלים אסורים, בשר אדם חי אינו אוסר (לדוגמא, אם הכניס אצבע לתוך תבשיל - התבשיל מותר), אך בשר שנפרד מהגוף כן אוסר (לדעת רוב הפוסקים).

בקשר לאכילת עור השפתיים (לחתוך בשיניים מעור השפתיים ולבלוע), החמירו בזה האחרונים (הבן איש חי, וכף החיים התיר רק שכתב להחמיר כדי שלא יתרגל לתלוש עור - שלא יבוא לתלוש בשבת).