Ask The Rabbi

נושא: תפילה

בשמים בשבת

קופסת בשמים שעמדה זמן רב ללא שימוש, ואדם מעוניין לבדוק האם נשאר בה הריח, או שכבר פג הריח וחלף, האם מפני ספק זה צריך לברך לפני שמריח, או לא?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) ראשית יש לעיין מה המקור לברכת הריח, וכן מה הדין בספר ברכה. ב) במקרה שכזה האם עלינו ללכת אחר החזקה הראשונה שמסתבר שנשאר ריח טוב בבשמים. ג) אולי יש לומר שבכלל יש להימנע מלהריח כדי לא להיכנס לספק ברכה, או שאין אומרים כן.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן רטז סעיף א', שם מביא המחבר את עצם הדין שאסור לאדם להנות מריח טוב עד שיברך לפני שמריח. שיהיה עובר לעשייתו וכמו בהנאת אכילה, ואם שכח מלברך לפני אינו יכול לברך לאחר מכן כי נפסקה הנאתו.
ואמנם לאחר שמריח אינו צריך לברך כלום. מאחר וזהו הנאה מועטת שנפסקת מיד ואינו דומה לאכילה שמתעכל במעיו ונהנה ממנו עוד זמן רב לאחר מכן – ששבע ממנו. כמבואר בבאר היטב אות א', שלכן ג לא מברכים שהחיינו על ריח טוב חדש, וכן על קול ערב לא מברכים כי הנאתו אין בה ממשות, וכן על רחיצה וסיכה מאחר ולא נכנסים לגוף.
ומקור הברכה על הריח הוא נלמד מהברכה על הנאת אכילה, שכמו שבאכילה ושתיה אין נהנים לפני שמברכים עליהם, כמו כן לפני הנאת הריח אין נהנים לפני שמברכים על כך, וכמו שכתוב בפסוק כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה, ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זהו הריח, שהוא הנאת הנפש ולא הנאת הגוף, וגם על כך יש להלל את הבורא. משנה ברורה).
שלכן מובא בהלכות יום כיפור שמותר להריח ריח בשמים, למרות שנאסרה הנאת אכילה ושתיה, כי עינוי האסור ביום הכיפורים הוא רק הנאת הגוף, ולא הנאת הנפש כמו הריח שהיא לא נאסרה.
ואדם שרוצה לבדוק איזה ריח שלפניו אם יש בו ריח או אין בו ריח, או שרוצה לבדוק את הריחות בשמים אם לקנות אותם או לא, או בכדי לקחת עמו מאיזה גינה ומעוניין לבדוק האם אוהב ריח זה. וכמו כן אדם שהצטנן, ואין חוש הריח שלו באותה עת חזק, ומעוניין לבדוק האם מריח היטב את הריח שלפניו או לא. בכדי לדעת האם לברך. מבואר בפוסקים שיכול להריח בלא ברכה בכל אלו, כמבואר בכף החיים סימן קטן ג' בשם ספר אדני פז. וכן הוא בבן איש חי שם אות ב'.
ומקור דבריהם הביאו מהמבואר בשולחן ערוך בסימן רי סעיף ב', שהתירו לאדם לטעום מעט מתבשיל בכדי לבודקו האם הוא ראוי לאכילה או האם חסר בו מעט מלח וכדומה, כי אין כוונתו בטעימה זו לצורך אכילה ממש, אלא לצורך אחר. ואם כן כמו כן בנידון דידן, מאחר ואין כוונתו בכל אלו להנאת הריח ממש כשלעצמה, אלא לצורך אחר לבדוק האם לקנות או האם חוש הריח שלו פעיל כראוי, וכיוצא בזה, שוב דינו כמטעמת אכילה שאין צורך לברך על כך.
אמנם יש פוסקים שכתבו להימנע מכך, מאחר וסוברים שישנו הבדל בין הדינים, שבמטעמת פולט מיד לאחר מכן ואין זה נכנס לגוף, מה שאין כאן שהריח נכנס ונהנה, ודינו כמו אם בלע את הטעימה שיש אוסרים זאת, ואם כן כמו כן כאן יש להימנע, כמבואר בברכת הבית שער כו. אך במוצאי שבת שצריך לכך אין לו להימנע.
העולה מן האמור: שאם כוונת האדם רק לבדוק את הדבר אם יש בו ריח ולא לצורך הנאה ישירה מהבושם, אזי אינו צריך לברך על כך, וכפי שהוא הדין בטעימת אוכל שאין מברכים על כך. (בפרט בנידון השאלה שישנו ספק אם בכלל יש ריח)

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].