בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות (סימן רטז סעיף יב) כתב המחבר: מברכין על המוגמר (פי' בשמים שמשימים על הגחלים להריח בהם) - משיעלה קיטור עשנו קודם שיגיע לו הריח, אבל לא יברך קודם שיעלה קיטור העשן.
ומשמע מדברי המחבר, שגם על ריח העולה מבשמים הנשרפים, מברכים ברכת הריח, למרות שהריח עולה לאחר שנכלה ונשרף השמים ולכאורה כבר אינם ב'עין'. וכן מפורש בדברי הט"ז (ס"ק יג): המוגמר - ששורפין בשמים אף שאינם בעין מברכין על הריח.
ובסברת הדבר כתב בעטרת צבי (ס"ק טז): "קיטור עשנו; ואעפ"י שנשרפו אפילו הכי מברכין, דעל ידי שנשרפו יותר מעלה ריחו נודף מאוד". כלומר, למרות שבשריפתם אין הבושם בעין, מכל מקום, כיון שעל ידי השריפה מתרבה הריח ונודף באופן חזק יותר, הרי שזהו כמו הדין בפרי או ירק המשתבח על ידי בישולו, שאין זה מפקיע ברכתו, ונשאר ברכתו כמקודם.
ובדקדק דברי המחבר: מה שכתב משיעלה קיטור עשנו. כתב ב'עולת תמיד' (ס"ק ח), שכוונתו לומר שאעפ"י שעדיין אינו מריח, כיון שמוכן לעלות הריח יכול לברך, כמו שמברכין על אכילת לחם וכדומה אעפ"י שעדיין לא אכל. כלומר המחבר מבאר בזה אימתי מברך. שהרי ידוע שצריך לברך על דבר 'עובר לעשייתו', ומילא בעצי ועשבי בשמים האחוזים בידו, מברך ומריח, אך כאן אימתי יברך, ועל זה מבאר שמברך בעליית קיטור העשן, שבזה הרי הוא הכי קרוב לגדר 'עובר לעשייתן', שמיד לאחר הברכה יכול להריח. משא"כ לפני עליית העשן, שאם יברך לא יהיה זה עובר לעשייתן שיצטרך להמתין. וכן פסק המ"ב (ס"ק מח) אבל לא וכו' – "דסמוך לעשייתן עכ"פ בעינן ולא שתהיה מרוחקת הברכה מההנאה".
אמנם בהמשך דבריו שם הביא: ש"בדיעבד יצא כל שלא הפסיק בינתים", שלמרות שבירך לפני עליית העשן, אם לא הפסיק בדיבור וכיוצ"ב עד הרחת הריח, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך. בנוסף אם לא בירך לפני הרחת הריח מכל מקום יברך בשעת ההרחה עצמה, כמבואר שם (ס"ק מז) קודם שיגיע וכו' - דבעינן לכתחלה עובר לעשייתן. ובדיעבד יכול לברך אף בעת שמריח:
והנה בביאור הלכה שם (ד"ה משיעלה קיטור עשנו) מחדש חידוש גדול בעניין זה: שלא רק אם הבשמים באמצע שריפתן יכול לברך, אלא אף אם נשרפו לגמרי יכול לברך על הריח שיצא מהן ונשאר במקום, ואין זה בגדר ריח שאין לו עיקר.
נמצא מדבריו שכיון שכל הגדר של ברכת הריח במוגמר הוא ריח היוצא לאחר שנשרפו הבשמים ולא נחשב ריח שאין לו עיקר, אם כן הוא הדין גם כאשר נשרפו כבר לגמרי ונשאר ריחם, יברך עליהם שאין זה שונה. ולפי זה אם הדליק נר שיוצא ממנו ריח, הנה גם לאחר שכלה ונגמר מכל מקום, יברך ברכת הריח.
והברכה היא לפי סוג הבושם הנשרף, כמבואר במחבר בסעיף יג: המוגמר, אם הוא של עץ מברך בורא עצי בשמים; ואם של עשב, בורא עשבי בשמים; ואם של שאר מינים, בורא מיני בשמים.
ובנר האמור כאן הנה למרות שיש בו רק מיצוי של עצי בשמים או עשבי בשמים או שאר מינים (שאינם כימיים), מ"מ גם עליהם שייך ברכה כמבואר בשולחן ערוך הלכות ברכת הפירות סימן רטז סעיף ו: שמן שבשמו כמו שמן המשחה, אם בעצי בשמים, מברך בורא עצי בשמים; ואם בעשבי בשמים, מברך בורא עשבי בשמים; ואם היו בו עצים ועשבים, מברך בורא מיני בשמים.
וכל האמור הוא אם הריח נובע ממיצוי אמתי של עצי או עשבי בשמים וכדו', אך על בושם העשוי מחומרים כימיים בלבד אין לברך, כמבואר באחרונים (ראה שש"כ פס"א הערה ל"ב ובתיקונים ומילואים שם בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שו"ת אבני ישפה ח"ב סי' ט"ז בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א). ואם הוא ספק אצלו, לא יברך מספק.
העולה מכל האמור בקצרה: אם הריח הוא מחומרים כימיים סינטטיים כפי שזה בדרך כלל, אין לברך. אמנם אם יודע בוודאות שהריח הוא מתערובת מי תמציות המופקים מצמחים, ונהנה מהריח שמפיץ עליו לברך; אם זה מעצי בשמים, יברך 'בורא עצי בשמים', ואם זה מעשבי בשמים, יברך 'בורא עשבי בשמים', ואם אינו יודע, יברך 'בורא מיני בשמים'.
