בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ברכות מעכבות את המצוה? ב) האם אשה שברכה בטעות על נר של יום טוב כמו ברכת נר של שבת יצאה ידי חובה? ג) באם לא, האם יש עניין שתדליק שוב על ידי נוכרי עד סיום בין השמשות ותברך על כך? ד) האם על כל פנים יכולה לברך על מה שהדליקה לאחר סיום ההדלקה- שוב את הברכה הנכונה?

ראשית יש לציין המובא בפוסקים בעניין הברכות בנר של יום טוב, בשולחן ערוך סימן רסג סעיף ה' שביום טוב יש לברך על הדלקת הנרות 'להדליק נר של יום טוב'.

ואשה שטעתה בהדלקת הנרות של יום טוב ובירכה בטעות במקום להדליק נר של יום טוב, להדליק נר של שבת, יצאה ידי חובת הברכה, מפני שגם יום טוב נקרא בכתוב שבת, כמבואר בשאלות ותשובות התעוררות תשובה חלק א' סימן קיד. [ולפי זה הוא הדין בכל יום טוב שיש נוהגים לברך ברכה מיוחדת לאותו היום טוב, כמו בראש השנה "להדליק נר של יום הזיכרון" או ביום הכיפורים, להדליק נר של יום הכיפורים, שאם טעתה ובירכה להדליק נר של יום טוב יצאה ידי חובה.]

אמנם אם בירכה בהדלקת נרות של שבת 'להדליק נר של יום טוב' לא יצאה ידי חובת הברכה, מפני ששבת לא נקראת בשם יום טוב.

ואם הוא שבת וחג יחד, והזכירה רק של שבת יצאה ידי חובה כי כאמור יום טוב נקרא שבת, ויוצא שבאמירתה שבת נכלל גם היום טוב. אמנם אם אמרה רק של יום טוב ולא הזכירה של שבת, ואף לא זכרה כלל ששבת היום, אזי אם הוא לפני השקיעה תדליק שוב נר אחד על כל פנים או שני נרות ותברך גם על השבת, כי ביום טוב ניתן להדליק, ושבת לא קיבלה עליה עדיין בהדלקה שהרי לא הזכירה השבת בברכה ואף לא זכרה את השבת.

וכמו כן אם הזכירה רק של שבת ולא זכרה על היום טוב, אזי אם הוא לפני השקיעה תבקש ממישהו שידליק בשבילה נר, מאחר והיא כבר אינה יכולה להדליק, מאחר וכבר קיבלה את השבת בהדלקה. ותברך על הנר שאותו אחד הדליק גם על היום טוב (שם).

ויש שתמהו על דבריו, מפני שלכאורה הברכה כלל לא מעכבת את המצוה של ההדלקה, ומאחר והיא הדליקה והנרות דולקים, מדוע צריך להדליק שוב נרות, ואין זה דומה לתפילת יום טוב שאם לא הזכיר את השבת או להפך הרי זה מעכב מאחר ושם באמת נוסח התפילה מעכב, מה שאין בהמצות הדלקה, כפי הכלל הידוע שברכות אינן מעכבות את המצות? (שמירת שבת כהלכתה מד, הערה כב).

ויש מתרצים ומבארים דבריו, שמאחר ולא היה בדעתה כלל על השבת רק חשבה שהיום יום טוב, אם כן הרי זה לגבי השבת כאילו לא הדליקה הנרות כלל אלא כמי שהדליקה לצורך חול, ועל כן צריכה היא להדליק שוב ולברך לצורך ההדלקה של השבת (פסקי תשובות שם אות יז).

ולפי זה הוא הדין בבין השמשות במקרה כזה, שתצוה לגוי להדליק והיא תברך על הדלקתה, כמו אשה ששכחה להדליק בכלל נרות שעושה כן, ולפי פסק המגן אברהם יכולה היא לברך על הדלקת הנוכרי בבין השמשות וכן פסק בשולחן ערוך אדה"ז שם סעיף יא. ובמשנה ברורה פקפק על היתר זה ולמעשה כתב שלא תברך על הדלקת נוכרי בבין השמשות.

ואם זכרה על השבת רק שטעתה בלשונה והזכירה רק של יום טוב, אזי יכולה היא לברך עד השקיעה על הנרות הדולקים כבר שהרי הדליקה אותם גם לכבוד שבת בסתמא. אמנם יש מחמירים בזה, שמאחר ומסתמא היתה ההדלקה גם על השבת, אם כן הרי קיבלה את השבת בהדלקה ואינה יכולה לברך מעתה על הנרות הדולקים – להדליק נר של שבת (ביאור הלכה שם דיבור המתחיל לברך). אמנם למעשה מקילים בזה.

העולה מן האמור: שאשה שברכה על נר של יום טוב - 'להדליק נר של שבת' יצאה ידי חובה, מאחר ואף יום טוב נקרא בשם 'שבת' , והרי שהברכה מועילה ועלתה אף לגבי יום טוב.