תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש הבדל אם הם התבשלו יחד או לא? ב) האם יש הבדל האם אוכל אותם יחד ממש, או שלפעמים לוקח רק מהצימוקים והשקדים ואוכל בנפרד? ג) האם יש הבדל מהו הרוב במאכל?

ראשית יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך סימן ריב סעיף א', שכל מאכל שהוא העיקר ויחד עמו ישנו עוד מאכל שהוא טפל אליו, אזי מברך על המאכל העיקרי ופוטר את המאכל הטפל – בין מברכה ראשונה ובין מברכה שלאחריה.

ואין זה דוקא אם העיקר מעורב יחד עם הטפל, אלא אפילו אם כל מאכל הוא לבדו, מכל מקום אם יש מאכל שהוא העיקר אזי מברך עליו ופוטר את הטפל.

ואפילו אם מדובר על פת שהיא חשובה מהכל, מכל מקום אם היא טפלה לדבר אחר, כמו אם אדם אכל מאכל מלוח מאוד, ואוכל יחד עמו פת בכדי שלא יזיק לו המליחות, אזי הלחם טפל לדג ומברך על הדג ופוטר את הלחם.

וגדר טפל הוא כאשר אחד הוא העיקר והשני בא להכשיר אותו ולתקן אותו. ואם שניהם עיקר והם מעורבים יחד, אזי הולכים אחר הרוב במאכל, כי הרוב הוא העיקר כמבואר בשולחן ערוך סימן רח סעיף ז'.

ואין זה משנה כל כך אם גם הטפל חביב לו ותאב לאוכלו, כמו למשל אם אוכל בפת בכיסנים גבינה וכיוצא בה, ומלפת אותה בפת האמורה, הנה למרות שתאב וחביב עליו המילוי הנלפת בו, מכל מקום העיקר הוא אכילת הפת ומה שמלפת בו נחשב לטפל (משנה ברורה).

יתירה מזו, אפילו אם כל מין עומד וניכר בפני עצמו, מכל מקום הולכים אחר הרוב, כמו מה שרגילים להכין בפורים שמערבים שומשומים בדבש, ומערבים בהם פתיתי אגוזים, הולכים אחר הרוב וכל שהרוב או השומשומים מברך בורא פרי האדמה, למרות שפתיתי האגוז ניכר ועומד בפני עצמו.

אמנם כל זה כאשר הרוב הוא דבר חשוב, אבל אם הרוב אינו דבר חשוב, אזי הוא בטל לשני שהוא גם כן עיקר אם הוא חשוב יותר ממנו.

וכתב הרמ"א שם, שכל מה שמברכים על העיקר ופוטרים את הטפלה הוא רק כאשר אוכל את העיקר יחד עם הטפל או על כל פנים לאחר שאכל את העיקר אוכל גם מן הטפל. אבל אם הוא אוכל מהטפל תחילה לבדו, כמו למשל אם הוא רוצה לשתות איזה משקה ואינו מעוניין לשתות את המשקה על בטן ריקה, ולכן הוא אוכל איזה דבר לפני כן, אזי מברך עליו תחילה בפני עצמו, למרות שהוא טפל לשתיה בזה, רק שאם השתיה היא שהכל יברך על הטפל קודם שהכל כברכת העיקר, מאחר וסוף כל סוף הוא טפל לעיקר, רק שאינו נפטר בברכת העיקר כאשר אוכל אותו לפני אכילת העיקר, מפני שאוכל הטפל לפני, ולא יתכן שיפטור אותו אחר כך העיקר למפרע מהברכה, מאחר וכבר נהנה באכילתו בתחילה לפני אכילת העיקר.

אמנם יש מהאחרונים שמפקפקים על דברי הרמ"א, וכותבים כדברי הבית יוסף, שאם האוכל הטפל קודם לעיקר, אין לו דין טפל כלל ואין לשנות מברכתו הראויה לו, ולכן אף שהוא טפל לברכת שהכל למשל, יברך עליו כברכתו הראויה לו, למשל אם הוא אדמה או העץ. ולכן טוב להימנע מלאכול את הטפל קודם לעיקר בכדי שלא יכנס לספק איזה ברכה לברך (שער הציון כד).

ואם אכל יברך מכל מקום שהכל כדין מי שנסתפק מהי הברכה מחמת מחלוקת הפוסקים, שדינו שמברך שהכל , שפוטר הכל בדיעבד.

העולה מן האמור: שמעט צימוקים או שקדים שמפזרים על אורז - להטעים אותו או לקשט אותו, אזי אף שהם ניכרים בפני עצמם ואינם מעורבים ממש בתוך האורז ולא נתבשלו יחד עמו, מכל מקום נפטרים הם בברכת האורז (ואפילו אם הם חביבים לו, ותאב לאכול גם אותם).

אמנם אם לוקח צימוק או שקד לפני שאכל מהעיקר – ואוכל אותו בפני עצמו, מברך עליו ברכתו הראויה לו.

[במקרה שאכילה זו - לפני שאוכל מן העיקר – היא טפלה לאכילה שלאחריו, כמו אם אוכל בכדי שיוכל לשתות לאחר מכן כראוי, שלא תהיה  האכילה על קיבה ריקה, שבזה לפי האשכנזים - יברך עליו כברכת העיקר. ולפי הספרדים גם בזה יברך את ברכתו הראויה לו. ויש אומרים שאשכנזים ימנעו מלאכול במקרה כזה את הטפל לפני העיקר.]