אדמו''ר הזקן בסדר ברכות הנהנין כתב:
(י) דוחן הרי הוא כשאר מיני קטניות ומברכין עליו שהכל בין על הפת בין על התבשיל הנעשה מקמחו אבל האורז אם בשלו עד שנתמעך או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות אבל לאחריו מברך בורא נפשות רבות ויש אומרים שאפילו לא נתמעך בבישול מברך עליו בורא מיני מזונות ומספק ראוי לברך עליו שהכל כשהוא שלם ואם בירך עליו בורא פרי האדמה יצא מאחר שהוא שלם:
(יא) מנהג העולם שמפרשין אורז ריי"ז דוחן היר"ז, אבל יש מפרשים אורז היר"ז דוחן ריי"ז. לפיכך ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דוחן (מבושל) בין שלם בין נתמעך כי אם בתוך הסעודה וכשאוכל שלא בתוך הסעודה יברך שהכל על כולם:
ולכן למסקנה:
מאחר שיש כמה מחלוקות על ברכת האורז (מזונות/אדמה/שהכל - תלוי בצורת העיבוד וכו'), מצד הדין - בכל מצב יברך "שהכל", אמנם ירא שמים לא יאכל כ"א בתוך הסעודה, שאז כשמברך המוציא - פוטר ממילא את האורז.
ישנו מנהג שרבים נוהגים שלפני שאוכלים אורז - מברכים מזונות על מאכל שברכתו בוודאות במ"מ, אדמה - על מאכל שברכתו בוודאות בפה"א, ושהכל על מאכל או משקה שברכתו בוודאות שהכל.
לכאורה כשנוהגים ע"פ מנהג זה ג"כ יוצאים י"ח כל השיטות לגבי ברכת האורז.
ראוי להעיר שהמחלוקות הן רק על הברכה הראשונה, אך ברכתו האחרונה של האורז היא בכל מצב בורא-נפשות-רבות.