מעיקר הדין, הרואה את חבירו לאחר שלושים יום אומר"שהחיינו", ואחר שנים עשר חודש מברך "מחייה המתים", והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. 
ואפילו היתה ביניהם התכתבות או קשר בדיבור בתוך אותה תקופה, מברכים כאשר רואים אחד את השני.
ואין זה משנה אם זה איש או אשה, ואפילו בין בני משפחה כמו אחים ואחיות או הורים וכו׳ מברכים כאשר נפגשים אחרי זמן.
ויש שכתבו שאין לברך מחייה המתים בשם ומלכות. 
אלא שלמעשה, בימינו לא נהגו לברך ברכות אלו כלל. אבל אם יש סיבה מיוחדת לשמחה זו כגון שיצא מבית האסורים או שלא היה בקו הבריאות ועכשיו התרפא וכדומה, שאז אם מרגיש שמחה מיוחדת יברך שהחיינו.