הסופר הוא מי שכתב את הספר.
הספר הוא התוכן, העלילה שכתב הסופר.
הסיפור הוא האופן שבו קורא הספר הבין את תוכנו וגם האופן שבו הוא התחבר אליו ופירש אותו לעצמו.
בורא העולם, הקב"ה, הוא ה"סופר" של כל העולמות: האירועים המתרחשים בעולם ומהלך כל הדורות הם ה"סיפור" הכתוב ב"ספר", והקורא הוא האדם שמביט בקורות העולם, מבין אותם ומפרשם על פי השקפתו ומתחבר אליהם.
מאחר שהאדם הוא "עולם קטן", וכיוון שכל מה שקיים בעולם הגדול נמצא בעולם הקטן, הרי שבתוך הנפש של האדם, בעולם הפרטי של כל אחד ואחת, נמצאים שלושת המאפיינים הללו של ספר, סופר וסיפור. על ידי התבוננות כזאת אפשר ללמוד על הדרך שבה צריך האדם להתייחס לאירועים שעוברים עליו במסע החיים.

אירועי החיים של כל אדם הם כמו ספר. כלשון חכמים: "וכל מעשיך בספר נכתבים".
ספר מחולק לפרקים, כל פרק מחולק לפסקאות, למילים ולאותיות. כל אלה יחד יוצרים את הספר השלם. כך גם בחיים: רצף של אירועים, פרקים, פרטים ושלבים מצטרפים זה לזה ויוצרים יחד את מהלך חיי האדם – את סיפור חייו.
כל עוד האדם חי, ספר חייו פתוח. אירועי החיים שהאדם עבר, הם הפרקים שכבר נכתבו, וההווה והעתיד עדיין בשלבי כתיבה.
מיהו הסופר? הסופר הוא קודם כול בורא עולם, המכוון את דרכנו. הוא קבע מי יהיו ההורים שלנו, באיזו מדינה ניוולד, באיזה בית נגדל, מה יהיה המראה החיצוני שלנו, מה תהיינה התכונות המולדות שלנו ועוד מרכיבים רבים בחיינו.
הרבה פרטים בחיים אינם ניתנים לבחירה: הם נתונים אלוקיים, ובעל כורחנו הם נקודת המוצא שלנו לחיים. עם זאת, יש בחיים גם ממד שבו הסופר של הספר שלנו הוא אנחנו – אנחנו כותבים לעצמנו פרקים ותתי-פרקים בסיפור חיינו, ואנו עושים זאת בכוח הבחירה החופשית שקיבלנו מהבורא.

הסתכלות על רצף החיים כפרקים בספר מלמדת אותנו על היחס הנכון והמתוקן שצריך להיות לנו כלפי העבר, כלפי ההווה וכלפי העתיד.
כשם שניתן לדפדף בספר לאחור ולקרוא את הפרקים שכבר קראנו פעם נוספת, כך האדם יכול וצריך להתבונן שוב בפרקי-שלבי חייו ולבחון אם יש צורך לפרש אותם אחרת או להעמיק בהבנת המשמעות שלהם.
אומנם האדם אינו יכול לשנות את העבר, אבל הוא יכול לשנות את הבנת הסיפור שלו, לשנות את הפרשנות שלו לעבר ומתוך כך – את המשמעות שהעבר נושא בעבורו.
לדוגמה: אדם עבר חוויה כלשהי שגרמה לו לחוש פגיעה ועלבון. למרות הזמן שחלף, התחושות הללו מלוות אותו עד היום. במבט בוגר יותר הוא יכול להתבונן שוב באותה החוויה, 'לקרוא' אותה מחדש ולהבין את הדברים בצורה אחרת.
בעבודה נכונה, האדם יכול להשתחרר מתחושת הפגיעה והעלבון ולהפוך אותה, למשל, לרחמים על הזולת שפגע בו. אם האדם יגיע להבנה שאותו האירוע אינו אלא ניסיון שהקב"ה זימן לו לטובתו, הוא יכול לראות בו מנוף לעבודה פנימית שלו מול הקב"ה. ראייה כזאת תפחית את עוצמת הכעס שהוא חש כלפי הזולת ותתרום לאיזון הרגשות השליליים.
אומנם את המילים ששמע באותו האירוע מזולתו אי אפשר לשנות, שהרי מה שנאמר – נאמר, אבל את משמעות הדברים כלפיו ואת החוויה שנוצרה בעקבותיהם, אפשר לחקוק שוב בצורה מתוקנת, מתוך הכרה בכוונה האלוקית הטמונה בהתרחשות שהייתה.
ההסתכלות על העבר – הפרקים הקודמים של ספר החיים – איננה הסתכלות מקובעת, שסוברת שהעבר אינו ניתן לשינוי, אלא התבוננות הרואה בו נתונים שאפשר לפרש ולחוות באופן שונה, בוגר ומקדם. קריאה מחודשת של האירועים היא כעין כתיבתם מחדש בצורה נכונה.
זוהי גם המשמעות של המושג "תשובה" – גם אם נעשתה טעות, אפשר לתקן אותה. כשם שבמשל – כל עוד הספר עדיין בעיבוד במחשב, אפשר לשנות, להזיז ולהחליף, כך בנמשל – כל עוד האדם חי בעולם הזה, ספר חייו לא הושלם, ואפשר לכתוב אותו ולתקן אותו שוב ושוב.
מתי כבר אי אפשר לתקן? במשל – כאשר הספר כבר הודפס. ובנמשל – כשהאדם מסיים את חייו בעולם הגשמי. אומנם יש לפעמים מהדורה שנייה ושלישית (ובנמשל – גלגולים נוספים של הנשמה בעולם הזה), אבל במהדורה הזאת – בחיים האלה – לאחר 'מאה ועשרים', כבר לא ניתן לתקן. ובעז"ה נזכה כולנו, לגאולת עולמים תיכף ומייד ממש, שכולנו נחייה בחיים נצחיים, חיי נצח וגאולה.