תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) איזה מלאכות נאסרו בחול המועד? ב) האם נאסרה מלאכה גם לצורך מצוה? ג) האם סוכה היא בגדר צורך מכשירי אוכל נפש? ד) האם סוכה במשך ימי החג נחשבת למצוה שהיא חובה, והיא מצוה עוברת?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תקל סעיף א', שחול המועד אסור במקצת מלאכות ומותר במקצת מלאכות, וההיתר הוא לפי צורך העניין שהיה נראה לחכמים להתיר אותן.
ומלאכות המותרות נחלקות באופן כללי כך: א) כל מלאכה שהיא דבר האבד, שאילו לא היה עושה את המלאכה היה נזק בחפציו וממונו וכיוצא בזה. ב) כל מלאכה שהיא לצורך המועד, כמו לצורך אוכל נפש – אפילו במלאכות גמורות שהם מעשה אומן. וכן שאר צורכי המועד הנעשים באופן של מעשה הדיוט. ג) פועל שאין לו מה לאכול וזקוק לעבוד לשם כך. ד) כל מלאכה שהיא לצורך הרבים (משנה ברורה).
והנה גם לצורך מצוה לא התירו לעשות מלאכה במועד אלא אם כן הוא מעשה הדיוט, כמבואר בשולחן ערוך סימן תקמד, סעיף א'. אמנם אם היא מצוה עוברת שהיא חובה על האדם מותר לעשות מלאכה לצורך עשייתה אפילו אם היא מעשה אומן, כמבואר בשולחן ערוך סימן תקמה סעיף ג'.
יתירה מזו, אם עושה מצוה זו לעצמו שלא למטרת רווח, מותר אפילו בשביל שיהיה מוכן לו לאחר המועד, אמנם בזה יהיה מותר רק במלאכת הדיוט כמו למשל עשיית תפילין מזוזות וציצית (משנה ברורה שם).
וגדר מעשה הדיוט הוא כל מלאכה שכל אחד יכול ויודע לעשותה, ואין צריך לשם עשייתה אומן העוסק בכך. וכמוכן מדובר במלאכה שאינה דורשת תשומת לב מיוחדת ואימון הידיים כראוי ובריכוז בכדי לעשותה כראוי, וגם שאין צריך איזה ידע מקצועי מסויים בכדי לעשות את אותה מלאכה.
אמנם לא התירו מלאכת דבר האבד, אלא אם כן לא כיון מערב יום טוב את מלאכתו שיעשנה בחול המועד, אבל אם כיוון את מלאכתו בדוקא לחול המועד כי אז יהיה לו יותר זמן פנוי וכיוצא בזה, אזי אסור לו לעשותה במועד כמבואר בשולחן ערוך סימן תקלח, סעיף ו'.
יוצא מן הכלל הזה הוא מלאכת אוכל נפש, כמבואר בשולחן ערוך סימן תקלג סעיף א', שמותר לטחון קמח (וכמו כן כל שאר מלאכות אוכל נפש) – אפילו אם כיוון את מלאכתו לעשותה בחול המועד. כלומר, שאפילו אם היה יכול להכין את הקמח מערב יום טוב, אך בדעתו כיוון במפורש לעשות זאת בדוקא בחול המועד מכל סיבה שהיא, כיון שמדובר בצורכי אוכל נפש, לא החמירו בזה.
אך במכשירי אוכל נפש כלומר לתקן ולעשות שאר מלאכות לצורך הכלים שבהם משתמשים לצורך הכנת המאכלים, מבואר בשער הציון סימן תקלג אות ג', שגם כן התירו לעשותם ביום טוב אפילו אם כיון מלאכתו ליום טוב.
ויש מקשים על כך ממה שכתב בסימן תקמ אות כז, שעשיית מכשירי אוכל נפש אסורה אם כיון את מלאכתו לחול המועד, ותירץ בשמירת שבת כהלכתה (פרק סו, הערה פא), שיש לומר ולחלק בין המבואר בשער הציון להיתר שהוא במלאכת מעשה הדיוט, לבין המבואר בסימן תקמ לאיסור שהוא במלאכת מעשה אומן.
בנוסף יש לציין שכל צורכי מצוה מותרת עשייתם אפילו באופן של מעשה אומן על ידי נוכרי, כמבואר בשולחן ערוך סימן תקמג, במשנה ברורה סימן קטן א'.
ובנוגע לעשיית סוכה מפורש הדבר בשולחן ערוך סימן תרלו סעיף א', שמי שלא בנה סוכה בין בשוגג בין במזיד, עושה סוכה בחולו של מועד. ובביאור הלכה שם מסיק שמאחר ומדובר במצוה השייכת לחול המועד יש היתר אפילו במעשה אומן, ומכל מקום לכתחילה כתבו הפוסקים שיעשנה מעשה הדיוט אם יש ביכולתו (כף החיים סימן קטן ד').
העולה מן האמור: שלכתחילה אם יש ביכולתו, ראוי ונכון שיעשה את הסוכה לפני החג. אמנם באם אין לו שהות ופנאי כל כך והוא טרוד בסידור הדברים ליציאתו מהעיר. אזי אם מדובר בסוכה קלה להכנה שכולם יודעים להכינה ואין צריך לכך ידע מקצועי וריכוז מיוחדים, יהיה מותר להכינה ביום טוב מאחר ומדובר לצורך מצוה, ואפילו במקרה זה שכיון מלאכתו לחול המועד, יש לומר שהוא בכלל צורך מכשירי אוכל נפש שהותר אפילו בכיוון מלאכתו (על כל פנים כשמדובר במלאכת הדיוט).
ואם מדובר בדפנות שמכין בצורה מקצועית, ולא כולם ידועים כיצד לעשותה אלא צריך 'נגר' או פועל מקצועי, עדיף שיעשה זאת על ידי פועל נוכרי (ורק את הסכך יניח בעצמו). ומכל מקום המיקל לעשותה בעצמו, יש לו על מה לסמוך (ואפילו אם לא בנה מערב החג במזיד).