בן שירד לא עלינו מדרך התורה, ואינו שומר שבת כלל, ואמנם פעמים שבא לבקר את הוריו בשבת, ומכבד את הוריו במקום בו מתגוררים – ואינו מחלל שם את השבת בפרהסיה, אך במקום אחר בו הוא מתגורר, הוא מחלל שבת בפרהסיה. האם כאשר בא לבקר צריך להישמר ממגעו ביין שאינו מבושל?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם אחד שמחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי לעניין איסור סתם יין במגעו. ב) מה ההגדרה של מחלל שבת בפרהסיה. ג) האם יש הפרש בין אם מחלל בכל מקום או שעל כל פנים בבואו למקום ששומרים את השבת הוא מכבד ואינו מחלל בפרהסיה. ד) האם האיסור דוקא אם נוגע ביין עצמו או על כל פנים מוזג לעצמו מהיין, או שישנו בעצם זה שמוזגים לכוסו.
ראשית יש להביא את המובא ברמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה טו, שאיסור שבת ואיסור עבודה זרה כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיה הרי הוא כעובד עבודה זרה, ושניהם כגוים לכל דבריהם.
ומסיבה זו משבח הנביא ואומר - אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו, וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כוחו, כבר מפורש בקבלה - שכרו בעולם הזה יותר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר.
והנה בשאלות ותשובות רב פעלים חלק ג' אורח חיים סימן יב כתב, שכל המחלל את השבת בפרהסיה, הגדרתו שעושה מלאכה בפני עשרה מישראל, אזי דינו כגוי ואינו מצטרף לעשרה, ולאו דוקא חלל בפני עשרה אלא אפילו לא חלל בפני עשרה, אם חלל במקום גלוי שנודע לרבים נחשב כאילו חלל בפרהסיה, שהמחלל שבת בפרהסיה בפני עשרה מישראל או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם, אזי אפילו אם לא עשה אלא פעם אחת במזיד באיסור תורה, ואפילו אם עשה זאת לתיאבון ולא להכעיס, הרי הוא כגוי.
ומביא עוד מה שנשאל בעל הבניין ציון, מה נקרא בפרהסיה לענין מחלל שבת ולעניין שאר דברים, אם צריך שיעשה העבירה דוקא בפני עשרה מישראל כשהם ביחד, או גם בזה שלא בפני זה, והשיב שנראה לו שלא נקרא פרהסיה - אלא בפני עשרה מישראל כשהם ביחד, וצדד לומר דגם השפתי כהן ביורה דעה מודה שלא נקרא פרהסיה כי אם כאשר יעשה המעשה בפני עשרה מישראל כשהם יחד.
וכותב על דבריו, שלא בירר הדין הזה בראיות, ובאמת אם ניכר שאדם זה עושה מלאכה במקום גלוי שנודע לרבים וידע שיתפרסם, אזי מפורש הדבר שאפילו לא חלל בפני עשרה בפועל, הרי זה נחשב כגוי, וגם נראה מדבריו שהוא עושה כן בתמידות בכל שבת והדבר מפורסם הרי הוא כגוי.
ומסיק למעשה, שאם עוסק האדם בחנות פתוחה בכל שבת בקבע, אף על פי שאינו עושה איסור מלאכה מהתורה רק איסור דרבנן, הרי זה עובר בעשה של שביתה מהפסוק שבתון - לדעת הרמב"ן ולפי דעת החתם סופר, נחשב הוא מומר לכל התורה כולה, ופסול לכל דבר.
ואמנם אין המחלל שבת אוסר את היין בנגיעתו בבקבוק, אלא רק אם שתה מתוכו או נגע ביין עצמו, וכמו למשל אם מזג ממנו לתוך כוסו, אבל אם מזגו לתוך כוסו, ואין שותים מה שנשאר מכוסו, ואין בעל הבית נותן לו את כוסו ושותה ממנו מה שנשאר, אין בכך בעיה.
ואמנם דנו האחרונים בדין אחינו בני ישראל, שאינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה, האם דינם לעניין זה כגויים, או שמחמת שלא חינכו אותם כראוי, והרבה מהם גם מקדשים בליל שבת על הכוס למרות שמחללים שבת בפרהסיה, שיש להקל שאינם אוסרים את היין במגע ובפרט אם ישנן עוד צירופים להקל בזה, כמבואר בשאלות ותשובות יביע אומר חלק א' סימן יא.
העולה מהאמור: שמאחר ומדובר שידוע עליו בוודאות שהוא מחלל שבת בפרהסיה בפני עשרה מישראל, או על כל פנים במקום ובאופן שיכול להיוודע לעשרה מישראל, והראיה שאביו יודע מכך, בפרט שמחלל אף באיסורי תורה, על כן, אף שמכבד את הוריו כאשר מגיע לביתם - ואינו מחלל שם את השבת בפרהסיה, מכל מקום נחשב הוא בגדר האמור שאוסר את היין במגע, ובפרט שמדובר בבן שנתחנך בבית שומר תורה ומצוות, ומכל מקום עזב את דרך הישר, שזהו חמור יותר.
ועל כן אין לתת לו למזוג מהיין לכוסו אם היין אינו מבושל, וכמו כן לא יתן לו אביו מכוסו לאחר הקידוש, אלא ימזוג לו לכוסו הפרטי.
ואמנם עדיף לכאורה שלא ישתמש בשבת זו כלל ביין שאינו מבושל, שמא יבוא הבן למזוג מהיין לכוסו ויאסור את היין.