יש בדבר הזה מחלוקת, ורבים מתירים וסבורים שאין איסור לכהן להיכנס לציון של צדיק (ובנידון שלנו רבותינו נשיאנו), אלא שדעת הרבי להחמיר בזה ולהיכנס רק באופנים המותרים וכפי שנפרטם להלן:

בשדי חמד (מערכת אבילות סימן ק"ח, וביתר פירוט בפאת השדה מערכת אבילות סימן ו') הביא מספר אחרונים (וביניהם א' מתלמידי הגר"א ועוד) האוסרים על כהן לבקר בבית הקברות אף אם מדובר בקבר של צדיק.

מקור דברי המתירים מתבסס על דברי הזוהר (בפ' וישלח דף קס"ח עמ' א') וז"ל:

"ר' אלעזר אמר כל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לאו מיתתיה על ידא דיצר הרע וכו'. ובגין כך צדיקיא דמשתדלי באורייתא לא מסתאבי גופא דלהון, אלא הוא דכי, כגון אליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן ושאילו ליה: ולאו כהן הוא מר? אמר לון: צדיקיא לא מסאבי במיתתהון, כמה דתנינן: ביום שמת רבי בטלה כהונה, כלומר דאתעסקו ביה דלא שרא עלייהו רוח מסאבא". ע"כ.

בפשטות דברי הזוהר הם שגופם של הצדיקים אינו מטמא לאחר מותם, וא"כ מותר לכהנים להתעסק בקבורתם וכו'.

עוד הוכיח בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סימן ס"ד) מסיפור אודות האריז"ל שפעם ציוה למהר"י כהן שילך להשתטח על ציונו של רבי יהודה בר אילעי ולמסור לו ביאור אחד על דברי הזוהר, ומסופר שכן עשה (הסיפור הובא בספר יסוד יוסף סוף פ"ב ובספר קב הישר פ"ב בסופו).

ומכאן הוכיח – שו"ת מנחת אלעזר כנ"ל -  שמותר לכהם להשתטח על קברי צדיקים, ואין בהם חשש טומאה. ומסיים: "דהרי אילן גדול לסמוך עליו מי שירצה לסמוך להיתרא".

אמנם, כבר חלקו עליו כמה מהאחרונים, ודחו דברי המנחת אלעזר וכן ביארו אחרת את כוונת הזוהר:

בדברי הזוהר – ביאר השדי חמד (שם), שככ"נ דברים אלו של הזוהר הינם תוספת ולא מגוף הספר וכו' עיי"ש.

וגם על סיפור האריז"ל ביארו (דרכי נועם שו"ת ח"א סימן י"ח) שאמר לו ללכת רק בסמיכות למקום הציון של רבי יהודה בר אילעי אך ודאי שאין הכוונה שציוהו להשתטח ממש על קברו שזה אסור.

וראה בנטעי גבריאל הלכות אבילות (ח"ב פרק צ"א) שמביא באריכות רבה את דברי האוסרים והמתירים, ושגם הוא מצדד כדעת רוב הפוסקים לאסור זאת.

והנה בענין זה מצינו התייחסות מעניינת של הרבי (באגרות קודש ח"ו עמ' שמח), וכך כותב הרבי (מצטט את לשון קודשו תחילה ואחר כך נבאר כוונת הדברים):

"במענה על שאלתו זה מכבר במה שנהגו כהנים להשתטח על קברי צדיקים, ושואל חוו"ד בזה.

הנה יעויין בשדי חמד* חלק אסיפת דינים מערכת ארץ ישראל אבילות, ר"ה, וכן בפאת השדה שם שהוא מביא כמה וכמה אחרונים ורובם ככולם מחמירים בזה, וכן משמע ג"כ פס"ד עדת חב"ד וכדמוכח מתשובת מהרי"ל מיאנאוויטש (אחי אדמוה"ז) שנדפס באחת מחוברות התמים (חוברת ו' ע' לח) בעניני המחיצה שעשו בהאדיטש מסביב להקבר, וכבר הוא ג"כ בהספרים שהביא השדי חמד אשר אעפ"כ הרבה מקלים בזה ובפרט החסידים בנוגע לנשיאיהם, ואעפ"כ אין דעתי נוחה מזה מפני תשובת מהרי"ל הנ"ל, וכן אמרו לי אשר בליובאוויטש בהאהל היו סימנים בתור מחיצה שעד כאן נגשים כהנים ותו לא.

ו) בנוגע לאהל כ"ק מו"ח אדמו"ר הנה נסדר שסביב הקבר נמצאת מחיצה גבוה עשרה טפחים והכהנים עומדים במרחק ד' טפחים מהקבר וגם המחיצה בכלל וכיון שהאהל נמצא בתוך בית החיים, הנה הכהנים באים לשם באוטא סגור, היינו שיש לו דין אהל, ואהל זרוק בכגון דא אהל הוא כיון שענין הריחוק דד' אמות מביה"ק אינו אלא מדרבנן לכל הדיעות..." עכלה"ק.

הרבי מחלק את תשובתו לשניים:

בכלל דעת הרבי שאין להתיר כלל להשתטח על קברי צדיקים (כמובא להלן בהרחבה, ולחלק מהם הרבי מציין במכתב זה עצמו), הרבי מביא מכתב של אחיו של אדמוה"ז המהרי"ל, שמסביר שבציון אדמוה"ז בהאדיץ' סידרו זאת באופן כזה שגם הכהנים יוכלו להיכנס שם ללא חשש של טומאה וכו'. ומכך משמע שגם לצדיקים אין היתר לכהנים להשתטח על קרבם וכו'.

בחלק השני של המכתב מדבר הרבי ספציפית על הציון של הרבי הריי"צ, וכותב ש"הנה נסדר שסביב הקבר נמצאת מחיצה וכו'", כאשר למעשה מי שדאג לכך שציונו של הרבי הריי"צ ייבנה באופן שגם כהנים יוכלו להיכנס לשם ללא חשש, הוא הרבי בעצמו..(שכונה באותם ימים הרמ"מ או הרמ"ש, הובא בספר אשכבתא דרבי עמ' ק"ו).

סביב הקבר עצמו ישנה מחיצה גבוהה י' טפחים הנחשבת לחציצה, ובמקרה כזה מותר לכהן להתקרב עד ד' טפחים מהקבר (כמובא בשו"ע יו"ד סימן שע"א ס"ה), ואכן המחיצה נעשתה באופן כזה שגם כשעומדים בסמוך אליה ישנו מרחק הגדול מד' טפחים עד לקבר עצמו.

בכך דאג הרבי שכל החסידים יוכלו להגיע לציון הרבי הריי"צ לכתוב פ"נ ולהתפלל וכו'.

לסיכום: אסור לכהן להתשטח על קברי צדיקים אא"כ נבנו באופן מיוחד המאפשר לכהן להיכנס לציונם ולהתפלל, כמו ציון אדה"ז (יש לוודא שגם כיום הוא בנוי בצורה הזו), וציון הרבי הריי"צ.