באמת, במבט ראשון נראה שהרבה יותר קל להבין את העניין שמדברים על חוקי הטבע, על דברים שקורים בעולם ללא בחירה של בני אדם, שאז הכל ברור לנו שהוא בידי שמים.
וכמו שנאמר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – שצריכים לדעת שהקב"ה משגיח על הכל, והוא באמת מחליט ובוחר איפה אתה תהיה, ומה יקרה איתך באמת.
אבל, שמדברים על הדברים כפי שהם ביחס לבני אדם, הרי ידוע הכלל שלכל אחד ואחד יש בחירה חפשית, אם לעשות את המצוות או לעשות ח"ו ההיפך, ואם כן קשה להבין מהי הכוונה שאין לשני בחירה אם להועיל לי או להזיק לי.
ולדוגמא: אם הזולת החליט לא להיות ירא שמים ולמשל לעשות מעשה. שלילי. לגנוב. זה בידים שלו או לגנוב או לא? כן, זה בידים שלו כי הוא בעל בחירה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אז לגנוב או לא לגנוב זה בידים של אותו אדם שני. הקב"ה לא מתערב בזה כי זה עניינים של יראת שמים. אז אם הוא החליט לגנוב והוא "התלבש" עלי וגנב ממני ולכאורה לא הקב"ה עשה את זה, כי מי עשה את זה? אותו בן אדם שזה בבחירה החופשית שלו.
וממילא עולה מחשבה, שכל בני האדם יכולים לבחור ברע ולהזיק לי. יש להם בחירה חופשית. ככה זה לכאורה נדמה.
איך זה באמת? מסביר אדה"ז בספר התניא באגרת כה באגרות קודש, את המענה לשאלה זו, וזה תוכן דבריו:
יש לאדם בחירה חופשית לגבי עצמו. הקב"ה נתן לו את האפשרות לבחור או לא לבחור. להיות ירא שמים או לא להיות ירא שמים. יש לו בחירה חופשית.
אם הוא יהיה ירא שמים ויבחר בטוב הוא יקבל את שכרו ואם לא יהיה ירא שמים ויבחר ברע הוא יקבל את עונשו אח"כ כי הוא בחר. הוא אחראי למעשיו.
אבל הוא לא יכול לבחור לגבי השני. ז"א, אם הוא החליט להיות לא בסדר ובחר בבחירתו האישית לגנוב לדוגמא, על זה הוא יקבל את העונש. הקב"ה לא יתן לו לגנוב ממני אם אני לא צריך לעבור גניבה לטובתי.
זה נקרא "מגלגלים חובה ע"י חייב". אם אני צריך לעבור גניבה אז הקב"ה יקח את מי שהחליט לגנוב, יצמיד אותו אלי ואז יגנב ממני, אבל אם לא נגזר עלי שיגנב ממני לטובתי, אף אחד לא יכול לגנוב ממני אז הגנב הזה שירצה לגנוב, המעשה הזה יהיה למי שהקב"ה רוצה עכשיו שיגנב ממנו. זה נקרא מגלגלים חובה ע"י חייב.
אותו דבר גם הפוך. מגלגלים זכות ע"י זכאי. ז"א, שכשמגיע למישהו טובה מסוימת שתקרה לו, זכות מסוימת שתהיה לו, אף אחד לא יכול לעזור לו באמת אלא הקב"ה לוקח את מי שבחר בטוב ועל זה מגיע לו את שכרו ומצמיד אותו למי שצריך לקבל את הטובה.
אז אותו אחד שנתן את הטובה, זה לא הוא נתן. הוא בחר בטוב לעצמו.
למי באמת לתת את זה, שזה יגיע לו, זה רק תלוי בקב"ה, לכן אותו אחד שמקבל יודע שאם הוא צריך לקבל טובה הוא יקבל והקב"ה ימצא דרך מי. אם הוא צריך לקבל רעה אז הוא יקבל, הקב"ה ימצא דרך מי.
לאדם עם עצמו לא יכול לקרות שום דבר מעבר למה שהקב"ה גזר עליו, בין אם ובין אם רעה. כל הבחירה החופשית של האדם זה רק הוא אם עצמו. האם הוא בוחר בטוב לעצמו או בוחר ברע אבל אדם שבוחר ברע לא יכול להזיק לזולת. הוא יכול להזיק רק למי שנגזר עליו מראש שיוזק.
ועל כל נקודה זו צריכים להרחיב ולבאר את הדברים כפי שהם מובאים באגרת הקודש, אבל נקודת התשובה היא – שהבחירה החפשית שקיימת לאדם היא רק לאדם כלפי עצמו, אבל לא לאדם כלפי הזולת. האדם יכול להחליט בעצמו אם להיות ירא שמים או לא, אבל הוא לא יכול להחליט אם הזולת יקבל רע או טוב.
כל זה הוא רק בידיו של הקב"ה, ולא ביד של שום מציאות אחרת בעולם, אין עוד מלבדו. את הנקודה הזו צריכים לחדד, לעורר וללבן.
ושכמגיעים לחיים מתוך נקודת מבט כזו, הנה ברור ומובן לכל אחד, שהוא יכול להיות במנוחה וברגיעה נפשית אמיתית.
כי אין שום דבר בעולם שיכול להועיל לו או להזיק לו, הוא מסור ונתון רק בידיו של הקב"ה, והוא תכלית הטוב, וממילא הוא יתן לו את הטוב בשלימות.
לא יכול להיות שום דבר אחר מלבד טובו של הקב"ה, ולכן, אני יודע שאני יכול להיות רגוע, שליו, ובטוח שכל מה שיארע עמי הוא יהיה רק טוב וחסד לגמרי.
