נחלק את התשובה לשנים. בחלק הראשון נסביר מהו היסוד ההלכתי על הידור זה וטעמיו. בחלק השני נבאר האם גם כיום יש להקפיד על כך.
בספר המנהגים חב"ד (ע' 63) כתוב:
"קבלה מידינו מאדה"ז בעל התניא והשו"ע להדר אחר אתרוג קאלאברי-יאנאווע . . כאשר אמר הקב"ה למשה ולקחתם לכם פרי עץ הדר גו' הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא".
בכמה מקומות באגרות-קודשו ביאר הרבי את הסיבה ללקיחת האתרוגים מקלבריא ע"פ דרשת חז"ל על ברכת יצחק לעשו "הנה משמני הארץ יהיה מושבך" – זו איטליא של יוון. כלומר שזהו המקום המובחר שנתברך בברכת יצחק. ומובן שכאשר ניגשים לקיים מצוה משתדלים לקיימה באופן המובחר ביותר, ולכן לוקחים אתרוג מקלבריה.
ישנן עוד מספר טעמים וסיבות שחלקם לא נתגלו לנו (כדברי הרבי באותן אגרות) וחלקם על פי קבלה.
טעם נוסף הובא בשו"ת חתם סופר (סימן ר"ז) בו מקביל החת"ס את דין האתרוג לדין עוף הכשר לשחיטה, שכשם שבעוף נדרשת מסורת המוודאת שעוף זה הינו כשר כך גם באתרוג נדרשת מסורת המבטיחה את כשרותו של האתרוג, מסיבה זו -מבאר החת"ס- מקפידים ליטול אתרוג שגדל בקלבריה עליו ישנה מסורת רבת שנים שנוטלים משם אתרוגים לברכה ללא שום חשש.
לאורך ההיסטוריה ההלכתית דנו הפוסקים כיצד ניתן להבטיח את כשרות האתרוג. ישנן חששות שונים העלולים לפגום בכשרותו של האתרוג, כאשר אחד החששות הגדולים הוא שהאתרוג עבר תהליך "הרכבה" בעץ אחר שאינו אתרוג ובזה נפסל העץ ולדעת הרבה פוסקים גם עצים הניטעים מגרעיני אתרוגי העץ הזה פסולים לברכה!
בתקופה מסויימת סמכו על מספר סימנים פיזיים באתרוג (כגון שגרעיניו שוכבים לרוחב, קליפתו עבה ועוד) וכפי שמובא במגן-אברהם (שו"ע אורח חיים סתרמ"ח סקכ"ג בשם הר"י פדואה) וכן בשו"ע אדה"ז (שם), שישנן סימנים המבדילים בין אתרוג המורכב (שפסול לברכה) לבין אתרוג הכשר לברכה.
אך כבר העירו הרבה פוסקים שכיום אין סימנים אלו מבדילים כלל בין אתרוגים מורכבים לכשרים, וא"כ מרחפת בעיה חמורה על אתרוגי זמנינו: מנין לנו להבטיח שהינם כשרים ללא חשש, אולי עברו הרכבה במהלך הדורות?
בנושא זה דנו רבות בשנים האחרונות והמסקנה העולה מדבריהם, שכיום הסימן המובהק היחידי המבטיח לנו את כשרות האתרוג הוא המסורת שעליו.
מסיבה זו ברור לנו מדוע מקפידים חסידי חב"ד ליטול אתרוג מפרדסי קלבריה שבאיטליה, בכך מבטיחים הם את כשרות האתרוג ואת המשכיות המסורת לדורות הבאים.
מעניין לציין שהרבי פעל רבות בשנותיו הראשונות לנשיאות להביא שתילי עצים מקלבריה לארץ הקודש ולנוטעם כאן, הרבי היה מעורב בכל פרט ופרט מעת אריזת השתילים הבאתם ארצה ונטיעתם (ראה אג"ק ח"י אגרת ג'נו, ואגרת ג'קמט, וכן באג"ק חי"א אגרת ג'תשכא ועוד). מטרת הדבר היתה כמבואר לקמן ע"מ להמשיך את מסורת הדורות על כשרות האתרוג.
חשוב לדעת, שבשנים אלה (תש"י לערך) החלו להשתנות דברים בקלבריה ועצים רבים עברו הרכבה דבר שהתבטא באתרוגים גדולים ויפים, כששמו לב לכך החל מסע שלם של פיקוח עדי הוראתו של הרבי להבאת השתילים לאה"ק כמוזכר לעיל.
עד כאן חלק ראשון במענה לדבריך, ראינו מה המקור לנטילת אתרוג קלבריה, מה הסיבה ההלכתית לדבר, וכיצד הורה הרבי לפעול בהתאם לזה.
אך במשך השנים השתכללו שיטות ההרכבה וקשה מאוד לזהותם, בד בבד גם הפיקוח עליהם התהדק, אך עדיין יש שרצו לומר שכעת אין ליטול יותר אתרוגי קלבריה אלא רק מה שניטע באה"ק מאתרוגו של הרבי.
המענה לזה, שמאחר וראינו "מעשה רב" שהרבי נטל לולב גם בשנים המאוחרות בהם כבר נשתכללו השיטות והיה מקום לחשוש ולא ליטול אתרוגי קלבריה, ואעפ"כ נהג הרבי ליטול אתרוג קלבריה ולהעניקו לציבור ע"מ שיטלוהו גם הם.
מעבר לזה, הובאו במספר קבצים תורנים בנושא (בית אהרון וישראל ריא תשרי-חשון תשפ"א, קובץ "הדרת מינים" תשורה מחתונת סנגאוי-הרפז ועוד) אשר מעבר למסורת על האתרוג, ישנן עוד מספר טעמים להחזיק את העצים כאינם מורכבים (כדוגמת חשש הפרדסנים מלהרכיב עצים שמא יפסיקו סוחרי האתרוגים היהודים לרכוש מהם סחורה, הרכבות שנעשות מעצי אתרוג "צעירים" ל"זקנים", רמת פיקוח נאות ועוד).
מכהנ"ל יוצא שלא רק שניתן לקחת ללא חשש אתרוגי קלבריה אלא יש בהם אף מעשה רב, הידור מצוה, והמשכיות המסורת על אתרוגים מהודרים לברכה.
חג שמח.