סיפור זה מקורו במה שמספר הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, שכך הוא תוכן הסיפור:
בתחילה הוא מקדים, ש"לאדמו"ר הזקן (בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד) היו כמה חסידים עשירים שהיו מקושרים אליו ונותנים סכומים גדולים להחזקת ארץ הקודש ופדיון שבויים.
חסיד אחד כזה, שהיה עשיר גדול אשר חיתן כבר את ילדיו וגם הם הסתדרו היטב, קיבל על עצמו לחתן את ילדי קרוביו והבטיח עבורם נדוניה יפה. בכלל הוא ניהל חיים של עשירות, אך באה השעה ונתהפך עליו הגלגל, נעשה ל"יורד" רחמנא לצלן, אביון מרושש ונוסף על כך בעל חוב גדול. נסע אל רבינו הזקן ושפך בפניו את ליבו המר."
וכדי להבין טוב את הסיפור, צריכים לשים לב על מה הוא בא, איזו בקשה הוא ביקש, ולפי זה נוכל להבין גם את התשובה שנתן לו אדמו"ר הזקן.
וממשיך הרבי הריי"צ ומספר:
"בהאזינו למצבו הרים רבינו הזקן את עיניו ואמר בניגון כדרכו בקודש: "סיפרת הכל מה שאתה צריך, ואילו על מה צריכים אותך אינך אומר כלום!"
החסיד התעלף והמשרת הוציאו מחדר רבינו הזקן. כששב אל עצמו, התבונן בדברי הרבי אליו, שכח על הכל והחל לעסוק בתורה ותפלה כראוי. "
ובהמשך מספר הרבי הריי"צ, ש"כעבור זמן מסוים ציווה רבינו הזקן להכניסו אליו שוב. כששמע החסיד שרבינו הזקן קורא לו, נשבר ליבו בקרבו, בהתבוננו שוב ושוב במאמר הקודש שאמר לו רבינו הזקן "אתה מספר כל מה שאתה צריך ואילו על מה צריכים אותך אינך מספר כלום", בכה מקירות לבבו, צם ועסק בענייני עבודה.
כשנכנס אל רבינו הזקן היה שבור כחרס הנשבר, אמר לו רבינו הזקן: כעת שאתה יודע ומרגיש את "אמת ה' לעולם", שהאמת היא הוי', היה הווה ויהיה כאחד, לאמת זו מגיעה נשמה בגוף - יכול אתה כבר לנסוע הביתה וה' יתברך יצליח לך. וכך היה".

ואולי יש לבאר את הסיפור, בדרך אפשר כמובן:
כאשר החסיד נכנס לרבי הוא היה שקוע במצבו האישי הקשה, בניסיונו להשלים עם העניות ובתחינה לקב"ה שירחם עליו כדי שיוכל, לכל הפחות, לשלם את ההתחייבויות שלו לצדקה ולחתונת בנותיו. אומנם היו לו סיבות ראויות לבקש ישועה, שהרי היו לו גם מטרות נעלות לעזור לבני משפחתו ולאחייניו, אבל למעשה ציפו ממנו למשהו אחר.
הרבי האיר את עיניו ועזר לו להבין שהוא מרוכז בעצמו, שנקודת המבט שלו מרוכזת בסיפור – בחוויה האישית שלו, ולא בניסיון לברר מה השליחות שלו בעולם, ומה הקב"ה מצפה ממנו בפרק הזה של סיפור חייו.
בדבריו הנוקבים שינה הרבי את נקודת המבט של החסיד מן הקצה אל הקצה: הוא לא נתן לו לשקוע במסכנותו ולוותר על תפקידו המרומם אלא החזיר אותו לרוממות המתאימה לו, ובכך אפשר לו לחזור לעסקיו ולהצליח בהם אף יותר מבעבר, להיות בעל צדקה גדול יותר ולהיטיב בעולם באופן נעלה ורחב יותר.
לכאורה, אפשר לומר, שעל החסיד לא היה לבקש רק כסף לשלם את החובות, אלא הוא היה צריך לבקש עשירות כפשוטו, הוא היה צריך להבין שהתפקיד שלו בעולם הוא להיות עשיר, ולתת צדקה בשפע.
וכן הוא בכל אדם ואדם, שעל כל אחד להתבונן בעמקות באירועים ובחוויות שבחייו כדי שיבין מהם האמת והמסר הפנימי הטמונים בהם.
העבודה הנכונה דורשת מהאדם להשתדל ככל יכולתו לראות את החיים מנקודת מבט אלוקית, 'להיכנס לראש' של הסופר האמיתי של המציאות ולהתחבר לכוונה העליונה הטמונה בחיים שלנו ובשליחות שהקב"ה מצפה שנמלא בעולם. עליו להשתדל להבין את הכוונה הפנימית של הסופר, גם אם אין היא גלויה ואינה כתובה בספר במפורש.
מתוך נקודת מבט כזו נוכל לבחור בחירות נכונות לקראת העתיד, דהיינו: להיות הסופרים של עצמנו, הכותבים איש-איש את ספרו באמצעות הבחירה החופשית שלו. כל זאת מתוך פירוש נכון ומתוקן של העבר וייקור של כל רגע ורגע בהווה.
האדם הוא כאמור עולם קטן, והספר האישי של כל אחד ואחת מצטרף לכדי ספרייה ענקית. ההתמודדות הנכונה בפרקים הקשים והבחירות הנכונות של כל אחד ואחד מספרות את גדולת הבורא – "כבודו מלא עולם".
כל אחד מאיתנו, צריך לשים לב, שהוא קורא נכון את הסיפור של חייו. שהוא מונח ומרוכז בדברים שהוא צריך להיות מרוכז בהם, ושהוא ממלא באמת את השליחות שלו בעולם.