בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם הדלקת חשמל בשבת הוא איסור תורה או מדרבנן. ב) גוי שעשה מלאכה לצורך ישראל האם מותר ליהודי ליהנות מהמלאכה. ג) האם יש הפרש האם מודבר במלאכה מהתורה או מדרבנן. ד) האם יש הפרש בין אם מדובר שאותו אדם שבשבילו נעשה המלאכה נהנה או אדם אחר. ה) אם הגוי עשה את המלאכה לצורך עצמו האם מותר ליהודי ליהנות מהמלאכה.
ראשית יש להביא את מחלוקת הפוסקים האחרונים בנוגע לחשמל בשבת , האם הוא אסור מהתורה או מדרבנן, ובשאלות ותשובות מנחת יצחק חלק ג סימן כג אות ד, כתב, שהולדת כח זרם החשמל בלא הבערה כלל, נראה שהוא רק איסור דרבנן, ואף משום חשש הולדת ניצוצות, הנה אין בכלל הוצאות ניצוצות כאלו הבערה גמורה, וכמו שכתב הפרי מגדים בסימן תקב, א, שהמכה בברזל על אבן ויוצאים ניצוצות של אש, אין זה הבערה והדלקה כלל. וכן מובא בספר חזון איש בסימן נ, אות ט, שאם אין הברזל נעשה גחלת, אזי אף שניצוצות האור ניתזים מהחוט - זה אחר זה בתמידות, אין זה מבעיר, אלא יש בו רק משום שבות דרבנן.
ולפי זה כל חיבור של זרם חשמלי שאינו יוצר חוטי להט יהיה אסור לשיטה זו רק מדרבנן. כמו למשל: מקרר, מזגן, בטריות. נורות 'לד' ו'פלורוסנט'. אך כל חיבור חשמלי היוצר חוט להט מלובן יהיה אסור מהתורה, כמו למשל: נורות ליבון, מיחמים, פלטות, 'מיני בר', מפזרי חום וכיוצא בהם עם חוטי ליבון.
אמנם בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ט סימן קסג, כותב, שאין לעניות דעתי להקל לדון אמירה לגוי בהדלקת חשמל כשבות דשבות, וזאת למרות האריכות בספרי אחרונים בזה.
והנה בגוף פרטי האיסור של אמירה לגוי וטעמו, מבואר בשולחן ערוך בסימן שז סעיף ב', שאסרו חכמים לומר לנוכרי לעשות לנו מלאכה בשבת בין בחנם בין בשכר, ואף על פי שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת, ואף על פי שאינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת.
וזאת משום שכאשר הנוכרי עושה בשבת, הוא עושה בשליחות היהודי, ואף על פי שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל , אבל הנוכרי אינו בתורת שליחות מן התורה, מכל מקום מדברי סופרים יש שליחות לנוכרי לחומרה.
כמו כן, כל דבר שאסור לומר לנוכרי לעשותו בשבת, אסור אפילו לרמוז לו לעשותו. כמבואר שם בסעיף ז'.
יתירה מזו: אפילו אם גוי עשה מעצמו מלאכה מהתורה לצורך ישראל – אסור, וכפי שמבואר שם, שאפילו אם הנוכרי בא מעצמו להסיר הפחם שבנר בלא רמיזת היהודי - צריך למחות בידו - אם עושה בשביל היהודי, כיון שהנר הוא של היהודי.
ואפילו אם הנוכרי מתכוין לטובת עצמו, כגון ששכר אותו היהודי וקצץ לו שכר בעד כל יום ויום שידליק לו את החשמל, ואמנם כעת לא צווה אותו להדליק ולהבעיר בשבת, אלא הוא עושה זאת מעצמו בכדי להרבות את שכרו, אף על פי כן אסור ליהנות ממלאכתו בשבת.
והטעם, שמאחר וגוף היהודי נהנה בשבת מגוף המלאכה, הרי עיקר המלאכה נעשית בשבת בשבילו, שהרי הנוכרי אינו נהנה מגוף המלאכה - אלא משכרה, והוא מתכוין בעשיית גוף המלאכה בשבת בשביל שיהנה היהודי ממנה בשבת, נמצא שעשיית מלאכת השבת היא בשבילו – כאשר יהנה ממנה בשבת, ויש לגזור גזרה שמא יאמר לו לעשותה בשבת בשביל הנאתו - אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה, כשעיקר עשייתה בשביל הנאתו, כמבואר בסימן רעז.
ועל כן, נוכרי שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל אדם להשתמש לאורו בשבת - אפילו למי שלא הודלק בשבילו, שהחמירו בזה חכמים, הואיל ונעשית מלאכה גמורה של תורה בשביל ישראל בשבת. אך אם הנוכרי מתכוין לטובת עצמו בלבד, אזי מותר לכל ישראל ליהנות בשבת ממלאכה זו.
העולה מהאמור: שמאחר ומדובר בהפסקת חשמל כללית, והגויים שתיקנו זאת עשו זאת לצורך עצמם, אם כן אין מקום להחמיר, ומותר ליהודי להשתמש בכל דבר שנוצר מאיליו ממלאכה זו של הגוי.
[ואף אם מדובר בהפסקת חשמל ברחוב של יהודים בלבד, מכל מקום יש מקום להקל בזה, מחמת שישנו היתר לומר לגוי לתקן זאת בשביל חולים וזקנים וילדים קטנים, ואין דרך לברור אותם ולתקן רק בשבילם, אלא הכל נעשה בבת אחת, ואם כן שוב יש היתר להשתמש בחשמל, מאחר ותוקן בהיתר].
