בתכלית. דוד המלך כששיבח את התורה וקרה לה זמירות - כוונתו היתה למעלה הראשונה - איך שכל העולמות כולם, גם העולמות הרוחניים, תלויים בדקדוק אחד שנקודת ההסבר שבשאלות אלו - שחס ושלום לומר שדוד המלך אמר דברים לא נכונים, אלא שלכל דבר יש רמות שונות של עומק, וממדרגת דוד המלך היה מצופה לבטא את הדברים ברמת העומק המקסימלית, ועל זה הוא נענש. ולכן אין זה בעיה להמשיך ולומר את הדברים, כי הם בוודאי נכונים ואמיתיים. ובפרטיות יותר: מבואר בחסידות שיש לתורה 2 מעלות, זה שכל העולמות כולם תלויים בדקדוק אחד ואות אחת שבתורה, ומעלה שניה - שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה ועל זה אומר לו הקב"ה - זה השבח שאתה משבח, אמנם נכון שכן הוא, שכל העולמות כולם תלויים בדקדוק אחד של תורה, אבל זה המעלה של החיצוניות של התורה בלבד, שיש לה איזה שהוא יחס אל העולמות, גם אם זה יחס של שלילה שכל העולמות תלויים בה. אבל מעלתה העצמית של התורה, היא שמיוחדת בבורא ממש, ולא שייך להעריך אותה ולהשוות אותה, גם לא באופן של שלילה לעולמות. - ההסבר הזה מופיע באריכות, בתניא - קונטרס אחרון סימן ו'.