מיהודי נדרש הרבה פעמים לשאת הפכים בחוויה שלו. גם בענין זה יהודי צריך לזכור תמיד את את שני ההנחות הבאות: א. יש לנו בחירה. בחירה חופשית מוחלטת בכל העניינים של "יראת שמים". ב. הכל מגיע מאת ה', והכל לטובתינו. כולל הטעויות שלנו. כולל בעניינים של "יראת שמים". כמובן ששני הנחות אלו נראות סותרות והפוכות, שהרי אם הכל בבחירתינו למה אנו "מאשימים" את הקב"ה, ואם הוא ה"אשם" בהכל, למה אנו אומרים שזה היה תלוי בנו. יש מה לענות גם על הקושיה הזו, ואפילו באופן שהשכל (קצת) יקבל זאת. ניתן לומר שזה ההבדל בין העבר לבין העתיד. שעל העבר כבר אין בחירה וממילא זה ברור שזה בהשגחה עליונה ולטובתינו. ואליו לגבי העתיד יש בחירה, ובחירה מוחלטת. ניתן גם לומר (על פי השיחות של הרבי) שגם כאשר עושים טעות, אז אמנם עצם הטעות היא היתה בבחירה שלנו, אך כל התוצאות הנלוות והנגררות לאותה טעות אין זה כבר בשליטתינו, וממילא באופן אוטמטי זה נהפך להיות דבר שמגיע מלמעלה באופן מוחלט, וממילא יש בזה גם את הטובה שלנו. ועוד ועוד. כדאי גם לקרוא בעניין זה את המאמר שנמצא במדור 'מאמרים לעיון' בשם 'היחס והסיבה לכוחות הטבעיים' - הסיבה שאדם צריך לעבור את הקשיים הנובעים מהטבע וההסתר, והערך הגדול שיש בזה  אמנם שם הוא מדבר על ענין של פרנסה אך זה נכון גם על שאר העניינים. אבל מעבר לכל ההסברים השכליים, צריך לזכור, כפי שאמרנו בתחילה, שמיהודי נדרש לחוות עניינים של "גם וגם" - כלומר גם הכל תלוי בנו, וגם הכל תלוי בו באופן מוחלט. והוא מוביל אותנו בכל שלב ופרט בחיים שלנו, כולל הטעויות שלנו, כולל הבחירות הלא נכונות, עם כל ההשלכות שלהם. ממילא, אף שודאי יש ערך לכל הדברים שהאדם עובר, ראשית ההתבוננות צריכה להיות באמונה שזה חלק מתהליך אלוקי שהוא מוביל אתנו לכל אורכו, כולל את העניינים שבהם יש ערך לעבודתינו. ובוודאי שהקב"ה יכתוב אותנו לשנה טובה ומתוקה, וכידוע ההסבר בזה, שאנו מאמינים שהכל מגיע מאת ה' וממילא הכל טוב, אבל אנו מבקשים שזה יהיה באופן של "מתוקה", שגם אנו נרגיש את הטוב שבזה, כדבר מתוק וטעים. בשורות טובות ושבת שלום