הרבי מבאר, שהכלל ש"אין למדין" הוא רק בנוגע להלכה, כי באה התורה וחידשה הלכה. אך לגבי תכונות הנפש, אפשר ללמוד גם מלפני מ"ת, לפי שאין הבדל בענין זה מלפני מ"ת ללאחריו.

ובפנימיות הענינים, האבות הגיעו עד שרש הנבראים ולא למעלה מזה. עבודתם היתה ברוחניות, ולא יכלו להחדיר קדושה בגשמיות. ולכן אין למדין מלפני מ"ת, כי שנתינתה תורה, נתהוו אופנים ודרכים חדשים כיצד להגיע מעומק רום אל עומק תחת, וממילא נתחדשה הלכה.

אך בנוגע לתכונות הנפש למדין, כי בקיום התורה והמצוות מבררים את חטא עץ הדעת, ולזה חשוב תכונות הנפש שלפני מ"ת. שבכדי לבררם, צריך לדעת מיהו המתברר (אך בנוגע למברר וכיצד מבררים, אין למדין, כי התחדש בזה במ"ת).