אומר המדרש: "זהו שאמר הכתוב: מי יתן טהור מטמא - לא אחד!? כגון אברהם מתרח, חזקי'ה מאחז, יאשי'הו מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מאומות, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן? מי גזר כן - לא יחידו של עולם!?". כלומר שבעצם בזה אנו רואים את גזרתו של המקום, באופן שלמעלה מהשכל וההבנה, שדבר קדוש וטהור מגיע מדבר טמא. על פי הקבלה, ומובא גם בחסידות, יש לזה גם כן הסבר. שכאשר יש דבר יקר המציאות, ופוחדים שלא יהיה עליו "עין הרע" כביכול, מעבירים את זה דרך מקום שאף אחד לא יחשוב שזה נמצא שם. וכמו לדוגמא שמחביאים יהלום יקר בפך הזבל כי שם שום גנב לא יעלה בדעתו לחפש. ועל דרך המוסבר על נשמת משיח, שהיתה צריכה לעבור דרך רות המואביה, ודרך הסיפור של יהודה ותמר וכו' וכו', כלומר בדרך שאינה נראת כשרה וגלאט למהדרין, כי כביכול הקב"ה העביר אותה בצורה כזו שהקליפות לא יכולו לדעת איפה היא ולתפוס אותה.