ראשית כל אין צורך להיות מודאגים, זה הרי מטרת הלימוד בענין להיות בביטחון ושלוות נפש. ולעצם הענין - אמנם באמת כתוב שכאשר רוצים להעניש את האדם לוקחים ממנו את מידת הביטחון. אבל צריך לזכור שאין הפירוש שאין לאדם זה את הבחירה החופשית. פירוש הדברים: הרעיון העיקרי שהרבי מביא בשיחה שהביטחון היא עצמה עבודה שאדם צריך לעשות, והתוצאה של העבודה של הביטחון בה' הוא שימשך טוב גלוי לאדם. בדרך כלל, כשהאדם מנסה להתאמץ ולעשות ועבודה, הרי מסייעים לו מלמעלה. וכדברי חכמינו "הבא ליטהר מסייעים לו". זאת אומרת נותנים לו את התנאים הצריכים שיצליח בעבודתו. אבל בשעה שרוצים להעניש את האדם, הרי לא מסייעים לו, והוא צריך לעשות את הכל בכח עצמו. כלומר, זה שלוקחים ממנו את מידת הביטחון, אין הכוונה שהוא לא מסוגל להגיע כלל לדרגת ביטחון בה'. כי לכל אדם ניתנה בחירה חופשית בענייני עבודת השם. אלא שלא מסייעים לו מלמעלה, ואולי גם נותנים לו עיכובים כדי שיהיה לו יותר קשה להגיע לזה. אבל ברור הדבר, שאם אותו אדם לא יתפעל מהמניעות והעיכובים כלל, ולמרות כל ההפרעות יתחזק בביטחון בה' בתוך עבודה עצמית, הרי ביטחון זה יהיה טוב גלוי לעולם. ועל דרך שמוסבר על פרעה, שהקב"ה אומר "כי אני הכבדתי את ליבו", ולכאורה אם ה' הכביד את ליבו למה העניש אותו, הרי זה לא תלוי בו? אלא כמובן שאם פרעה היה "מתעקש" היה מצליח להתגבר על כבידות ליבו, אלא שמלמעלה נתנו לו את הקושי הזה, בשביל להענישו וכו'. מסקנת הדברים: האדם תמיד יכול להגיע לביטחון בה', אלא שלפעמים מחמת כל מיני סיבות, זו עבודה קשה יותר. ונקודה נוספת - עצם המחשבה שהקב"ה הוא טוב, וטבע הטוב להיטיב, פועלת שגם אם מגיע לנו עונש או גזירה וכו' חלילה, נקבל את הסיוע מלמעלה לחזק בנו את מידת הביטחון.