בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם אשה חייבת בנרות חנוכה. ב) האם הבעל נפטר בהדלקת אשתו שבבית. ג) האם עליו להדליק בפני עצמו במקום בו מתארח. ד) האם יש הפרש האם מתכווין לצאת בהדלקת אשתו או לא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, שאשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה. כמבואר בטורי זהב, שאף הנשים באותו נס, שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה, והרגה אשה בת יוחנן כהן גדול את הראש של האויבים.
וכתבו הפוסקים שההיתר לאשה להדליק הוא אף להוציא ידי חובה את כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו. אמנם זהו רק אם עומדים שם בשעה שמדלקת ושומעים את הברכה כמבואר במשנה ברורה תרעה, ט. ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה גם כן יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה ולא בעניין אחר.
וצריך עיון קצת מהמבואר במשנה ברורה בסימן תרעז, ב, שמעיקר הדין כשאשתו מדלקת נר חנוכה בביתו הוא יוצא ידי חובה בהדלקתה אף שהוא במקום רחוק מביתו וא"צ שוב להשתתף אפילו בפרוטות. ואולי יש לחלק בין אדם שלא אמור לחזור לביתו, לבין אם אמור לחזור לביתו, שאזי אינו יוצא אלא אם כן עומד שם ושומע הברכות, כי עיקר החיוב הוא על הבית, כמבואר בביאור הלכה. וראה מה שכתב בזה בשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ג' סימן פה.
והנה בשולחן ערוך שם בסימן תרעז סעיף א כתב, שאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית בכדי להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה - והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו.
וכתבו הפוסקים, שהוא הדין גם בנוגע לבחורים שלומדים שלא בביתם, שצריכים להשתתף על כל פנים. אמנם זהו דוקא בבחור שאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שולחן בעל הבית, הרי הוא בכלל בני ביתו, שכיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות אינם צריכים להדליק מעיקר הדין אלא אם כן רוצה להיות מן המהדרין. כי מעיקר הדין כאשר האב מדליק נר חנוכה בביתו, הוא יוצא בזה ידי חובה בהדלקתו אף שהוא במקום רחוק מביתו, ואינו צריך שוב להשתתף אפילו במעות. (משנה ברורה).
אמנם כתבו הפוסקים, שכל הדיון בעניין חיוב אכסנאי בהדלקת נרות, הוא מעיקר הדין, ובזמניהם, שברבים מהמקרים של אלו שלא היו בביתם בחנוכה לא היה בהישג ידם נרות להדליק, ולכן דנו לפטור אותו על ידי שמדליקים עליו בביתו, אבל כאשר הנרות מצויים כתבו הפוסקים שיש לנהוג לכל אלו שאינם נמצאים בביתם בחנוכה - שלא יסמכו על הדלקת האשה בבית, אלא ידליקו לבדם או שישתתפו בפרוטה עם בעל הבית שאצלו מתאכסנים, כמבואר במשנה ברורה אות טז בשם הרבה אחרונים.
אכן כיון ששיטת הבית יוסף שאחרי שחכמים פטרו אותו על ידי הדלקת אשתו , אזי אינו יכול לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו, לכן נכון להדר שלא יברך בעצמו, אלא ישמע הברכות מאחר המדליק ויכווין לצאת ומיד ידליק את נרותיו. אולם מכל מקום גם אורח המדליק בברכה אפילו אחרי שכבר הדליקה אשתו בביתו יש לו על מי לסמוך ואין למחות בידו. כמבואר במשנה ברורה שם שהרבה אחרונים הסכימו שיכול לברך.
העולה מן האמור: שמעיקר הדין אדם נפטר בהדלקת אשתו שמדליקה בבית, כאשר אינו נמצא בביתו, ואינו חוזר לשם באותו הערב. ומכל מקום יש פוסקים הסוברים שיש עניין להדר ולהדליק בעצמו נרות במקום שנמצא שם, ולא יסמוך על הדלקת אשתו, ויכול להקל אפילו לברך על הדלקתו.
אך נכון שבמקרה זה לא יברך בעצמו, אלא ישמע את הברכות מהדלקת אדם אחר ויענה אמן ויתכוין לצאת בברכותיו, ומיד ידליק את נרותיו, וכמובן שיתכוין או יתנה במפורש שאינו מעוניין לצאת בהדלקת אשתו.