כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בכל הורדה של המזוזות וקביעתם מחדש יש צורך בברכה מחדש. ב) האם יש הבדל לשם מה מוריד את המזוזות וקובעם מחדש. ג) האם יש הבדל למשך כמה זמן מוריד אותם מהפתח. ד) האם יש הבדל בין אם הוא מוריד אותם בכוונה תחילה מעצמו לבין אם נפלה מזוזה מעצמה.
תחילה יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפט סעיף א שאדם הבא לקבוע מזוזה יניחנה בשפופרת של קנה או של כל דבר ויקבענה במקומה ויברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה. ולא יברך בשעת כתיבתה. והקובע ב' או ג' מזוזות מברך ברכה אחת לכולן.
והביא על כך בפתחי תשובה אות א' הביא בשם הפוסקים שאם הסיר המזוזה לבדקה ודעתו לחזור ולקבעה יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקבעה. וכתב על כך שלא ידעתי מקום הספק בזה מדוע לא נחשב זה כמו הפושט טליתו על דעת לחזור ולהתעטף בו או בתפילין על מנת לחזור ולהניחם שמבואר בהלכה שיש לחזור ולברך.
ומתרץ על כך ששמא יש לומר שכאן לא נחשב על דעת לחזור ולקבעה כי שמא ימצא פסול ולכן נסתפק בזה.
ומסיים שנראה לומר שאם נפל המזוזה מעצמו לארץ ורוצה לקבעה צריך ודאי לברך כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא.
נביא בזה את מקור הדברים בנוגע לנפלה טליתו. הנה מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יד שאם אדם פשט טליתו אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו.
וישנה דעה נוספת שמביא הרמ"א שלא מברכים אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו. ויש אומרים שזהו דוקא כשנשאר עליו טלית קטן וכן המנהג.
וממשיך בשולחן ערוך בסעיף טו שאם נפלה טליתו בלי כוונה וחוזר ומתעטף צריך לברך. והוא שנפלה כולה אבל אם לא נפלה כולה אף על פי שנפלה רובה אינו צריך לברך.
וכן הביא בפירוט יותר בערוך השולחן אות כב שאם נפלה טליתו מעל גופו בלי כוונה בין שנפל על הארץ בין שתפסו בידו וחוזר ומתעטף צריך לברך לכל הדעות שכיון שנפלה בלא דעתו הלכה לה המצוה כמו בתפילין כשנשמטו ממקומם. ודוקא שנפלה כולה אבל אם נפל מקצתו ואפילו רובו ומיעוטו נשאר עדיין על גופו אין צריך לברך ואם נפלה ממנו כולה באמצע התפלה ואחרים החזירוהו עליו יש מי שאומר שלאחר התפלה ימשמש בו ויברך ונראה שאם הוא עצמו החזירו והיה עומד באמצע הפרק שאסור להפסיק וודאי שיש לו לברך אחר כך. אבל כשהיה מתפלל שמונה עשרה ואחרים החזירוהו עליו אין צריך לברך. ודע שיש אומרים שגם בנפלה רובה צריך לברך וספק ברכות להקל.
ומקור הדברים הביא בטורי זהב בשם הבית יוסף שהטור למד זאת מתפילין שזזו ממקומן שצריך לברך. והקשה על כך שלפי זה צריך עיון אם כן מדוע כתב בנפלה רובה שאין צריך לברך והרי דבר פשוט בתפילין שנשמטו רובן ממקומן והמיעוט נשאר במקומן שצריך לברך כשמחזירן למקומן כי נחשב כאילו מניח אותם מחדש. ואם כן גם בטלית יש לברך כשנפל רובו
עוד מקשה עליו שבנוסח כתב יד אחר מפורש שם 'אבל מורי היה אומר שחוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו כי נחשב היסח הדעת'. ומה שכתב הבית יוסף ראיה לנפלה רובו ממה שכתב הטור בענין תפילה שאם נפלה כולה דוקא אין מחזירה גם זה לא הבנתי שהרי שם מטעם הפסק לענין תפלה אנו אומרים דוקא כשנפלה כולה שצריך עיטוף חדש נחשב הפסק ולא בנפלה רובה שאין צריך רק משמוש להחזירה ולא נחשב הפסק אבל מברכה לא מדובר שם שאף ברובה צריך לברך אחר התפילה.
וכן בעטרת צבי אות כ' הביא שנפל טליתו צריך לברך - כמו גבי תפילין שצריך לברך כל היכן שזזו ממקומן בלי כוונה.
ובסיכום הדברים כתב המשנה ברורה אות מא שלדברי הכל אם נפל מעל כל הגוף אף על פי שנשארת בידו צריך לברך כי הלכה לה מצותה שעיקר מצות עיטוף הוא בגוף. אם בירך על הטלית ונפל מידו קודם שנתעטף בו והגביהו ולבשו אין צריך לברך שנית. ואפילו נפסלו אז ציציותיו והיה לו ציצית מזומנים ותקנם מיד אין צריך לברך שנית כי כיון שעדיין לא עשה מצותו לא הסיח דעתו. ומי שלקח טלית להתעטף בו והתחיל לברך עליו וקודם שסיים הברכה לקחוהו ממנו ותפילין לפניו יכול לסיים הברכה להניח תפילין ויוצא בזה.
אבל כמובן שכל זה רק כאשר זה נפל מעצמו בלא כוונת האדם אבל אם הוא עצמו מוריד במטרה לקבוע בצורה ובאופן שונה אותם עצמם – מיד. כמו בבתי מזוזה חדשים. אינו צריך לברך מחדש. כשם שנתבאר שם לגבי הורדת טלית בכוונה כאשר הוא עצמו מוריד זאת במטרה להניחה מיד לאחר מכן שכל עוד לא עבר שיעור זמן של היסח הדעת אינו צריך לברך שוב כאשר חוזר ומניח אותה עליו שוב. כי זה המשך של ההנחה הקודמת והוא הדין למזוזה שזה המשך של הקביעה הקודמת עליה כבר בירך בעבר.
העולה מהאמור: שבמקרה שהאדם מוריד את המזוזה מעצמו לכל צורך שהוא ומחזירה וקובעה מיד בפתח שוב ללא שהיה היסח הדעת והוא לא מחליף את המזוזה עצמה במזוזה אחרת הוא לא צריך לברך שוב על הקביעה החדשה אלא זה נחשב כהמשך של הקביעה הקודמת.