תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) עד מתי הוא זמן הדלקת נר חנוכה לכתחילה, ועד מתי ניתן להדליק נר חנוכה בדיעבד. ב) האם יש לנר חנוכה תשלומים בלילות אחרים. ג) אם לא, הא ידליק בלילות אחרים כפי המספר שלו, או כפי המספר שהוא באותו יום אצל כולם. ד) האם יש הבדל בזה בין אלו הנוהגים להדליק בחוץ לאלו הנוהגים להדליק בפנים.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב סעיף א, שאין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, - לא מאחרים ולא מקדימים. ואולם יש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים ולהדליק מזמן 'פלג המנחה' ולמעלה, אך עליו לתת במנורה שיעור שמן עד כדי שתכלה רגל מן השוק.
ואמנם אם שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, שאז העם עדיין עוברים ושבים וישנו פרסום הנס. ולכן על האדם לתת בה שמן כפי שיעור זה, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאור הנרות לאחר זה הזמן.
וכתב הרמ"א, שבזמן הזה שמדליקים בפנים, ואם כן כל ההיכר הוא רק לבני ביתו בלבד - אין צריך ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק, אלא ידליק כאשר כל בני ביתו מתקבצים יחד. ומכל מקום טוב ליזהר גם בזמן הזה כי המנהג הנכון להדליק גם כיום על פתח הבית מבנים, ובפתיחת הדלת ישנו היכר גם לעוברים ושבים. ואמנם על כל פנים כל זהו הוא רק לכתחילה, אבל אם עבר הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה עד עלות השחר. ורק אם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומים. ובלילות האחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אף על פי שהחסיר בימים קודמים.
וכתבו הפוסקים שכל ההיתר להדליק כל הלילה עד עמוד השחר אפילו עם ברכה, זהו דוקא אם בני הבית נעורים, אבל אם בני ביתו ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה, מאחר וכמו שבשבילם לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס, כמו כן להדלקתו עצמו אין לו לברך אלא כאשר ישנו פרסום הנס. ואם בא לביתו קודם עלות השחר, ובני ביתו ישנים והוא עדיין לא הדליק נרות חנוכה, אזי מן הנכון שיעיר חלק מהם, בכדי שיוכל להדליק נרות חנוכה בברכה. (משנה ברורה).
ובאמת בבית יוסף כתוב שישנו ספר בעיקר הדין בזה, ואם כן משמע שאין לברך לאחר זמן של תכלה רגל מן השוק, אבל מכך שסתם בשולחן ערוך שבדיעבד ידליק גם במשך כל הלילה עד עלות השחר, ולא כתב מפורש שזהו בלא ברכה, משמע מכך שדעתו שיברך בדיעבד עד עלות השחר. ואולם הרש"ל כתב שמה שיכול לברך גם לאחר שתכלה רגל מ השוק, זהו דוקא עד חצות, ואם כן לאחר חצות אין לו לברך. ובהגהות מיימוניות כתב, שכל זמן שבני הבית ערים, אפילו עד עלות השחר יכול לברך, וכן נראה לומר ולהורות לפועל, אבל אם ישנים אין לברך על הדלקה זו. (מגן אברהם).
ואמנם אם לא הדליק עד לאחר עלות השחר, אזי כבר בטל ממנו חיוב לאותו היום שעבר, והפסיד את ההדלקה לאותו, ומכל מקום עליו להדליק בשאר הימים כמספר הנרות שישנו באותו היום בו אוחזים, ולא ידליק לפי מה שהפסיד, אלא נגרר הוא אחר כולם. כמבואר ברמ"א שם.
העולה מן האמור: שלספרדים הדלקת הנרות לכתחילה היא עד שתכלה רגל מן השוק שהוא חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ובדיעבד עד עלות השחר, ומסתימת המחבר משמע שידליק בדיעבד אף עם ברכה.
ולאשכנזים, מעיקר הדין כיום - אין זמן קבוע להדלקה במשך הלילה, ואמנם רצוי להדליק בזמן מצד 'זריזים מקדימים למצוות', וגם מפני שאסור לעשות מלאכה ולאכול לפני ההדלקה.
אך לאחר 'עלות השחר' הפסיד את ההדלקה של אותו היום שעבר, ואין לה תשלומים, ובשאר הלילותי כמו שאר בני אדם - כפי מספר הנרות של אותו יום.