נושא: כשרות

אדם שהניח מפתחות של רכב וכן פלאפון יקר בתוך כיס של תיק – של עגלת תינוק, האם מותר לטלטל את התיק בשבת?

אדם שהניח מפתחות של רכב וכן פלאפון יקר בתוך כיס של תיק – של עגלת תינוק, האם מותר לטלטל את התיק בשבת?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם דבר מוקצה המונח בתוך תיק, כולו נעשה בסיס לאיסור. ב) האם ישנו הפרש באיזה סוג מוקצה מדובר. ג) האם ישנו הפרש בין אם צדו הפנימי של הכיס הוא חלק מגוף התיק, או שמדובר בכיס חיצוני בלבד, שרק פיו תפור לתיק. ד) האם יש הבדל בין אם הניח את הדבר מוקצה בתוך התיק בכוונה תחילה, או ששכח אותו שם.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שי סעיף יג, שכיס של מעות התפור בבגד, הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש, אם הוציא את המעות משם, יוכל ללבוש הבגד, מאחר והכיס בטל אצלו. ואפילו בכיס עצמו מותר להניח דבר בתוכו או ליטול ממנו, שהרי אין הקצאתו אלא משום שאדם מקפיד עליו מלהשתמש בו תשמיש אחר, וכאן אנו רואים שאינו מקפיד עליו.
ואפילו אם יש מעות בתוכו, אין איסור אלא ללבוש את הבגד - גזרה שמא ישכח ויצא בו לרשות הרבים, אבל מותר לטלטל את הבגד. ואפילו אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת - שנעשה הכיס בסיס להם, אף על פי כן הבגד לא נעשה בסיס להם, הואיל ואין המעות על עיקר הבגד, ודבר המותר הוא שמטלטל בידיו, והאיסור מיטלטל עמו מאליו בטלטול מן הצד, שאין בו איסור - כשאינו מטלטל בשביל האיסור - אלא בשביל דבר המותר.
אבל אסור להכניס ידו בכיס אם הניח בו המעות על דעת שישארו בו גם בשבת, שנעשה הכיס בסיס להם.
והנה דין בסיס לאיסור, הוא גם כאשר ההיתר הוא בסיס לבסיס של איסור, וכמו מגרה שבתוך שולחן, וכפי שמבואר שם בסעיף טו, שאפילו בכיס שכולו תלוי לא התירו לטלטל הבגד אלא כשהוא תפור בבגד, שאז הוא בטל אצל הבגד ואין הבגד נאסר בטלטול בשבילו. אבל אם כיס מלא מעות קשור בבגד כיון שהכיס הוא כלי בפני עצמו אינו בטל אצל הבגד, ולכך אסור לטלטל כל הבגד - אם הניח את המעות בכיס על דעת שישארו שם גם בשבת, שנעשה הכיס בסיס להם - והבגד לכיס - הקשור ותלוי בו.
וכן אם יש מעות בתיבה שבתוך השולחן, אסור לטלטל את השולחן אלא בדרך שנתבאר, אלא אם כן יש על השולחן מבעוד יום דבר המותר בטלטול, שאז נעשה השולחן בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לטלטלו.
ויש להדגיש שגדר הדבר הוא כך: הבסיס משמש לדברים שונים, וכאשר חשיבות השימוש של הבסיס להיתר הוא יותר מן האיסור, אזי הוא לא יהיה אסור. ואם כן במגרה שיש בה חפצי איסור יקרים ביותר אך אין להם שימוש בשבת, לעומת זאת יש שם גם איזה חפץ לשבת פעוט שיש לו שימוש וצורך בו, הנה אין לומר שההיתר חשוב מן האיסור לצורך שימוש השבת וממילא יהיה מותר הבסיס. כי מסתכלים כלפי שימוש הבסיס לגבי הדברים - כלפי האדם.
כלומר, הדברים היקרים שמורים במגרה (בבסיס) גם בשבת, שאינם מפוזרים בבית אנה ואנה, והאדם מעוניין בכך גם בשבת, ושמירה זו היא מותרת בשבת, ובנוסף הבסיס שומר את ההיתר הפעוט, אם כן בשימוש זה של הבסיס וודאי שחפצי האיסור היקרים חשובים לגבי האדם יותר מן ההיתר – למרות שהוא מותר בשימוש בשבת והם לא. (לעומת זאת שולחן המשמש כבסיס לחלות ונרות, שניהם שימושים לצורך השבת, השאלה מה האדם מעדיף על מה, ומאחר ומעדיף את החלות, אזי אף אם הם זולים לערך הפמוטות, נחשב השולחן כבסיס לאיסור והיתר, ומותר להזיזו).
ואמנם כל זה בכיס שפיו בלבד תפור בחור שבבגד והוא כולו תלוי, אבל אם כולו תלוי לאורכו בבגד, נעשה כל הבגד בסיס למעות שבכיס - כמו הכיס עצמו, שהכל אחד. ואפילו אם הניח המעות בכיס על דעת ליטלם ממנו קודם השבת ושכח ליטלם מבעוד יום, שלא נעשה בסיס להם - אפילו הכיס עצמו, אף על פי כן אם אפשר לנער המעות מהכיס, צריך לנער מתחלה – ואחר כך יטלטל הבגד לכל מקום שירצה, כמו שאם היו המעות על עיקר הבגד - שהיה צריך לנער מתחלה.
העולה מהאמור: שאם רוצה להוציא דבר היתר מתוך כיס חיצוני של מזוודה או תיק, וישנם בכיס גם דברי מוקצה שהניחם שם בכוונה. אזי אם הכיס הוא חלק מדופן המזוודה, נעשית כל המזוודה בסיס לדבר האסור, ואסור לו לטלטל את התיק, אלא אם כן ישנו בכיס דבר היתר - שיותר חשוב מהמוקצה, למשל יותר משווי המפתח והשלט או משווי הארנק או הפלאפון, (ואמנם חשיבות זו היא לגבי ההנחה של הדברים בתוך הכיס בשבת, שלכן אם חשוב לו יותר חפצי התינוק שבתוך התיק בכדי שיהיו מצויים לו, והארנק והפלאפון לגבם, מבחינתו שהיו מונחים על איזה ספריה וכדומה, נמצא שדברי ההיתר שבכיס חשובים לו כאן יותר המוקצה, ואין זה בסיס לאיסור). ואם הוא כיס שתפור רק בפיו, רק הכיס נעשה בסיס - ולא כל המזוודה והתיק.

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט סעיף ג): מיהו אם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה, ואין בו מנהג להחמיר.


והקשה בש"ך (ס"ק יט): לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט? [שלמרות שאסור לכתחילה לעשות נ"ט בר נ"ט, מ"מ אם כבר עשה כן, מותר בדיעבד לאוכלו אף עם חלב ממש].


ותירץ: ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך, היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה, דהוי קצת ממשות של איסור, דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר לשם, ושרי הכא. [לאכול אחריו חלב – בלא המתנת שש שעות].


וכתב רבי עקיבא איגר (שם, על דברי הש"ך): לענ"ד י"ל דנ"מ, דאפי' אם בשלו חומץ דחריף, בקערה של בשר, דאין בו משום נ"ט בר נ"ט, אפ"ה מותר לאכול גבינה אחריו. [- ללא המתנת שש שעות].