נושא: כללי

איטר יד

בדברים שבהם כולם עושים בצד ימין, האם האיטר צריך לעשות אותם גם כן? מה הדין שלו בנוגע לתקיעת שופר לדוגמא האם יש עניין שיאמן את עצמו בכל זאת לתקוע בצד ימין או שהוא יכול לתקוע בצד שמאל כרגילותו?

כדי לענות של שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש עניין שהבעל תוקע יתקע בצד ימין דוקא. ב) מה סיבת וטעם הדבר. ג) האם זה רק מצווה מהמובחר או שזה מעכב. ד) מה דין איטר לגבי זה אחד שרגיל להשתמש בשמאלו כי מצד אחד יש לומר שזה קשור לימין של האדם וממילא אצל איטר שמאלו זה ימינו. או שיש לומר שזה קשור לצד ימין של העולם וממילא גם איטר עליו להשתדל לעשות בימינו. ה) האם עליו לנסות להרגיל את עצמו לעשות בימין למרות שהדבר גובל בטרחה או שאינו צריך במקרה שהדבר גובל בקושי וטרחה.
ראשית יש להביא את מה שכתב בשולן ערוך הרב סימן תקפה סעיף ג' שיותר טוב לתקוע בצד ימין של הפה מאשר לתקוע בצד שמאל של הפה אבל רק אם זה אפשרי לו לתקוע באופן זה ולא במקרה שהדבר גובל בטרחה וקושי שאז זה לא אפשרי לתקוע היטב באופן זה.
וטעם וסיבת הדבר הוא על פי מה שכתוב בספר איוב לגבי יום ראש השנה שבשעת הדין והמשפט שהיה באותו יום אזי "השטן עומד על ימינו לשטנו" כלומר שהשטן עומד בשעת המשפט לימינו של הקדוש ברוך הוא להשטין ולקטרג על בני האדם ועם ישראל וממילא התקיעות שופר שעניינם הוא לפעול את ביטול ומניעת הקטרוגים מהשטן עדיף שיהיו על צד ימין כדי לפעול את ביטול קטרוגי השטן שנמצא בצד זה.
טעם נוסף כתוב הפסוקים לגבי מה שטוב לתקוע בצד ימין אם אפשר בכך ולא בצד שמאל מפני שימין מורה על רחמים וחסד וצד שמאל מורה על משפט ועל דין ולכן יש עניין לתקוע בצד ימין כדי לעורר בשעת הדין והמשפט חסד ורחמים ולא לעורר דינים וגבורות.
והנה זה מדבר על סתם בני אדם שרגילים בדרך כלל לעשות כל מעשיהם בימינם ולגבי אדם איטר שרגיל לעשות את כל מעשיו בשמאל אזי יש מי שאומר שהוא יתקע בצד שמאל שלו שהרי זהו צד הימין שלו וכמו שנפסק הדין לגבי תפילין שמניח את התפילין בצד ימינו מאחר וזה צד שמאלו האישי שלו וכמו שבכל אדם מניחים באמצעות יש ימין על צד שמאל כך גם הוא יניח באמצעות ימינו שהיא שמאל כל אדם על ימינו שהיא שמאל כל אדם.
וכן מובא בפסוקים גם לגבי נעילת מנעלים שלפי שמצאנו שהימין היא חשובה בכל התורה כולה לעניין בהן יד ובהן רגל של מילואים ושל מצורע וכן לענין חליצה לכן גם בנעילת מנעלים צריך ליתן חשיבות לימין ולנעול של ימין תחלה ולפי שמצאנו שבקשירת תפילין חשובה יד שמאל שעליה קושרים את התפילין לכן גם כאן בקשירת מנעלים צריך ליתן חשיבות לשמאל ולכן לא יקשור את המנעל של ימין עד שינעל של שמאל ויקשרנו ואח"כ יקשור של ימין ובמנעלים שלנו שאין בהם קשירה ינעל של ימין תחלה מפני שאין נותנים חשיבות לשמאל אלא גבי קשירה בלבד בדומה לקשירת תפילין.
ולפי זה איטר יד יקשור של שמאל תחילה כי היא ימינו.
אך לכאורה זה לא יתאים לטעם הראשון שהובא לעיל לגבי תקיעת שופר בצד ימין כי כל הסיבה שעושים בצד ימין הוא מפני שהשטן עומד על ימינו של הבורא ואם כן מה עוזר לי שהאדם הוא איטר יד וימינו היא שמאל כל אדם זה לא משנה את המציאות שבבית הדין של מעלה השטן עומד בצד ימין.
וגם לפי הטעם השני דבר תמוה הוא לומר כך כי כיון שעושה זה בשביל רבים יש לילך אחר ימין של הרבים שהרי גם בזה יש לומר שבחינת חסד ורחמים למעלה נקבע לפי צד ימים של הרוב שהרי התורה על הרוב תדבר.
והנה לגבי עצם הדין שיש לתקוע בצד ימין ישנם פוסקים כמו הלבוש שחולקים על עצם הדין וכתבו שעל פי הקבלה טוב יותר לתקוע לצד שמאל כדי להכניע הגבורות שנמצאים בצד שמאל.
אבל כל דברים אלו כתבו הפסוקים שאינם לכתחילה ולעכב את עצם המצווה אלא בכל דברים אלו אין עיכוב ואיך שיעשה יצא ידי חובת מצוות תקיעת שופר רק שהם כעין הידור וסימן טוב למצווה מן המובחר.
העולה מהאמור: שיש עניין שיתקע בצד ימין אפ הדבר מתאפשר בקלות אך אם זה קשה ומפריע לאיכות התקיעות אין צורך להכריח את עצמו לתקוע דוקא בימין.

מקורות

נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד): "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)".


ובמשנה ברורה (שם ס"ק מט) כתב: "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".


ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.


ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.


והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך. [ראה פסקי תשובות שם אות כה. והוסיף שם עוד כמה דברים מהאחרונים שנוהגים בשעת ההעברה והם: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש].