בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בכמה פרטים: א) האם יש איסור לאבל ללמוד תורה. ב) האם נכלל בזה גם פסיקת דין ללא פלפול בהלכה. ג) האם נכלל בזה גם ענייה בדיני איסור והיתר וכיוצא בזה כאשר זה נוגע להלכה למעשה. ד) האם זה משנה האם יש באפשרותם לשאול מישהו אחר או לא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א, שאבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו בשביל ללמוד, מותר, ובלבד שלא יעמיד אצלו מתורגמן מאחר והוא דרך כבוד ושררה, אלא יאמר לאדם אחר, ואותו אדם אחר יאמר למתורגמן, ואזי המתורגמן ישמיע לרבים.
והוסיף הרמ"א, שכמו כן יש באפשרותו שידרוש בעצמו ללא מתורגמן כלל. וכמו כן יכול לפסוק בדיני איסור והיתר ליחיד השואל אותו, אם אין רב אחר שישאל אותו - אלא הוא, וצריכים לו. אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגים, - אף על פי שיש מקילים בכך.
וטעם הדבר הובא בקיצור שולחן ערוך בסימן רי סעיף א, שהטעם שהאבל אסור בתלמוד תורה הוא משום שנאמר בפסוק - פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה. ולכן אסור ללמוד תורה נביאים וכתובים, משנה תלמוד הלכות ואגדות, אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה, וכמו כן יכול ללמוד את הגמרא במסכת מועד קטן בפרק אלו מגלחין שם מדובר מדיני מנודה ואבל, ובמסכת שמחות, ובספרי פוסקים מותר ללמוד הלכות אבילות, ומכל מקום גם בדברים שהוא מותר ללמוד אסור לעיין קושיא או תירוץ.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף ד, מבואר שמותר לקרות בתשעה באב כל סדר היום, וכן פרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל. וכתב הרמ"א שם שכמו כן מותר לחזור את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בתשעה באב.
וטעם הדבר מבואר בפוסקים, שלימודים אלו לא פחותים יותר ממה שקורים גם בתשעה באב בתורה ומפטירים בנביא, והכל מפני שהוא סדר היום. ולכן נוהגים גם כן לומר תהלים ושיר היחוד במנחה אף על פי שאסור בתלמוד תורה כל היום, צריך לומר שסובר שמאחר שהוא בדרך בקשה נותר. ובקהילת פוזנא נוהגים לומר ביום שלמחרת תשעה באב את השיעורים של אמש ושל היום - וכן נכון. ולעניין אמירת מעמדות בודאי אין לומר, וכן אין לומר סדר פטום הקטורת מאחר והוא אינו מסדר היום, וכל שכן שאין לומר סדר הקרבנות. ומה שכתוב בשולחן ערוך שמותר לומר פרשת הקרבנות היינו דוקא פרשת התמיד. (משנה ברורה סימן קטן ז).
עוד הובא בפוסקים, שללמוד סדר המעמדות - אף שלומד יום ביום – אסור, ולא כמו הטועים שמתירים לקרות מעמדות גם ביום תשעה באב. כמבואר בשערי תשובה שם. וכן הוא בברכי יוסף אורח חיים בסימן תקנד סימן קטן ב, שפשט שאסור ללמוד סדר המעמדות אף אם הוא לומד יום יום, ולא כמו הטועים לקרות מעמדות גם ביום ט' באב. ובשאלות ותשובות לב חיים חלק א' סימן כג כתב, שלמרות שמדברי הרב שמלה חדשה משמע שיכול לקרוא מעמדות וחק לישראל, מכל מקום מנהג העולם כדברי רבינו כאן שלא לקרוא.
ופשוט שאין לדמות חק לישראל, לקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שמבואר ברמ"א להיתר, מאחר וחיוב קריאת שניים מקרא ואחד תרגום מבואר בגמרא ובפוסקים, והוא חיוב גמור לכל אדם. מה שאין כן קריאת חק לישראל אינו חיוב גמור, וזאת אף על פי שיסודתו בהררי קודש על פי דעת האריז"ל, וכמבואר במורה באצבע סימן ג אות צג, בגודל שבח אמירתו. מכל מקום רוב תלמידי חכמים שתורתם אומנותם אינם רגילים בקריאת חק לישראל. וכבר הורה זקן הגאון מהרי"ל דיסקין שתלמיד חכם שלומד כל היום אינו צריך לקרות חק לישראל. וכן הוא על פי דין, שאין לחדש חיובים לאחר חתימת הגמרא. (שאלות ותשובות יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן לא, אות ה).
העולה מן האמור: שמותר לאבל בימי השבעה להורות הוראה בכל תחום הנוגע להלכה למעשה, ואין זה בכלל לימוד תורה האסור. ובפרט שאינו פוסק בעצמו רק מברר אצל אחרים בשבילם, וכן שאין באפשרותם לשאול ולברר בעצמם מכמה סיבות.