אדם שאין לו תפילין בזמן תפילת שחרית ועד שישיג תפילין יהיה זה לאחר חצות האם יתפלל לפני חצות ללא תפילין ואחר חצות יניח תפילין ויאמר עמם קריאת שמע או עדיף שימתין לאחר חצות ויתפלל שחרית עם התפילין?

כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם תפילה בזמנה הוא חיוב או הידור או מנהג. ב) האם תפילה עם תפילין הוא חיוב או הידור או מנהג. ג) מה גובר על מה: האם תפילה עם תפילין או שמא תפילה בזמנה. ד) במקרה שהתפילין הגיעו אליו מאוחר ולבנתיים אכן התפלל כבר שחרית מה צריך לומר בהנחת התפילין כעת שמניח לאחר התפילה.
ראשית יש להביא את מה שנפסק בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן סו סעיף יא שאדם שאין לו תפילין כרגע מצויים בידו בשעה שהציבור מתחילים את התפילה של שחרית עדיף שיתעכב ולא התפלל יחד עם הציבור אלא ימתין עד שיסיימו הציבור את התפילה ויקח מאיזה חבר שסיים את התפילה וישאל ממנו את התפילין שלו ויאמר עמהם קריאת שמע ויתפלל איתם תפילת שמונה עשרה.
והטעם שעדיף לאדם לפספס את התפילה בציבור כדי שיוכל לקרוא קריאת שמע ולהתפלל שמונה עשרה עם תפילין כי זה יותר חשוב מתפילת יחד עם הציבור מפני שאמרו כחמים שכל מי שקורא קריאת שמע בלי תפילין נחשב כאילו מעיד עדות שקר כי אומר בקריאת שמע 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' והוא לא עושה כן בפועל. וחסר אצלו בקבלת עול מלכות שמים כמו שצריך כראוי ובשלימות.
כלומר כאשר הוא מתפלל עם הציבור בלא תפילין אמנם הוא מרוויח את התפילה בציבור בהצטרפותו עמהם אך חסר לו בגוף התפילה עצמה שהיא אינה כראוי ובשלימות. אך כאשר ימתין להתפלל ולקרוא קריאת שמע עם תפילין אמנם יהיה חסר לו תפילה בציבור אך גוף ועצם התפילה תהיה כראוי ובשלימות.


אבל כל זה הוא רק במקרה שיפספס רק את התפילה בציבור אך אין חשש שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה ולמרות המתנתו עדיין יקרא קריאת שמע בזמנה ויתפלל בזמן תפילה אבל אם הוא מפחד שאם לא יתפלל יחד עם הציבור וימתין עד לאחר תפילתם ויחפש תפילין לשאול ממישהו יפספס את זמן קריאת שמע יקרא אותה לפני כן למרות שאין לו תפילין וכמו כן אם מפחד שיפספס ויעבור גם זמנה של התפילה עליו להתפלל גם כן.
ואחר כך כשיזדמנו לו תפילין יניח אותם בשעת תפילת המנחה או יניח אותם באמצע היום שלא בשעת תפילה ויאמר אתם איזה מזמור מספר תהילים.
ובמקרה שיזדמנו לידו התפילין בין קריאת שמע לתפילת שמונה עשרה יש מחלוקת הפסוקים מה יעשה במצב כזה:
יש אומרים שאסור לו להפסיק ולברך על התפילין באמצע אחד הפרקים של ברכות קריאת שמע אלא רק בין הפרקים בלבד. כמו בין והיה אם שמוע לפרשת ויאמר. אך מפרשת ויאמר כבר לא יפסיק לברך עליהם עד לאחר התפילה כי בין ויאמר לאמת ויציב לא מפסיקים וגם אחר כך היא ברכה אחת ארוכה עד שמונה עשרה. לכן במקרה כזה יניח בלא ברכה ואחר שמונה עשרה ימשמש בתפילין ויברך.
ויש חולקים וסוברים שאפילו באמצע הפרק יכול לברך עליהן אבל לא בין גאולה לתפלה שהרי דינו כמו באמצע התפלה ממש אפילו לענות קדיש או קדושה שהיא מצוה עוברת וכל שכן בברכת התפילין שיכול לברך אחר כך וכן יש לנהוג למעשה.
אמנם כל דין זה הוא רק לגבי תפילין שהן חובה לתפלה כדי לקבל מלכות שמים שלימה אבל ציצית שאין חובת הגוף אלא כשיש עליו טלית החייבת בציצית לא יפסיק להתעטף בה בין גאולה לתפלה אפילו בלא ברכה כי העיטוף חשוב גם כן הפסק בתפלה עצמה והוא הדין בין גאולה לתפלה כיון שאין בו צורך כל כך לתפלה אבל קודם שסיים גאל ישראל יכול להתעטף בלא ברכה אפילו באמצע הפרק שהרי אפילו לעסוק במלאכתו מותר בעוד שהוא קורא קריאת שמע חוץ מפרשה ראשונה.
העולה מהאמור: שלכתחילה עדיף להתפלל שחרית עם תפילין אבל אם אין לו שום אפשרות להשיג תפילין עד לאחר חצות אזי יתפלל ללא תפילין כי מצוות תפילה מעיקרה היא מצווה בפני עצמה ממצוות תפילין. ולאחר שישיג תפילין יניח אותם ויאמר בהם איזה מזמור או קריאת שמע.