יש מהאחרונים שכתבו שכדאי שיכוון שאומר קדיש ולומד משניות לעילוי נשמתם, ויש שכתבו שיעשה לשם שמים ולא יחשוב כלל אודות הוריו. בגשר החיים הציע 'פשרה' שבאמירת הקדיש יכוון רק לקדש שמו הגדול יתברך ובזכות זו (שבגלל הנפטר אומרים קדיש ומתגדל שם ה') יינצל פלוני הנפטר מגיהינום. לכאורה מהוראת הרבי להשתדל לומר בכל יום לפחות ט"ז קדישים כדי להציל את הנפטר מגיהנום בכל הכ"ד שעות (כדברי הזוהר שכל קדיש מציל את הנפטר מעונש גיהנום למשך שעה ומחצה) משמע שמכוונים שאמירת הקדיש תועיל עבור נפטר פלוני. יש שכתבו בשם הקדמונים שכל מה שהבן עושה מועיל לעילוי נשמת הוריו גם אם אינו מכוון לכך בפירוש.