תשובה: בעניין זה יש לדון בכמה פרטים: האם יש הבדל בין תפירת בגדים חדשים לבין תפירת בגדים ישנים כתיקון קרעים וכיוצא בזה? כמו כן יש לדון, האם יש הבדל בין תפירה לצורך מצוה (כמו למשל בנידון השאלה שזהו לצורך שמחת חתן וכלה), לבין תפירה לצורך רשות בלבד, כגון שמלה בגזרה מיוחדת שתופרת תתפור לה במיוחד? כמו יש לדון, האם ישנו הבדל בזה בין עשייה לצורך פרטי, לבין מי שעבודתה בכך כגון תופרת?
והנה בעניין הראשון מבואר בשולחן ערוך סימן תקנא סעיף ח, שנוהגות הנשים לא לערוך את החוטים של השתי, כלומר החוטים ערוכים לאורך הבגד, על גבי המתקן המיוחד לאריגה, וכוונת העניין שנמנעות מלתקן ולהכין צורכי אריגת בגדים בתשעת הימים.
ונכלל במנהג זה לא רק עריכת החוטים של השתי, אלא כאמור כל תיקוני בגדים כמו לתפור בגדים, וכן לסרוג בגדים, וכן לסיים תיקון בגדים חדשים, כמו לעשות מכפלות למכנסיים וכיוצא בזה (משנה ברורה).
אמנם כל זה לגבי תיקון ועשיית בגדים חדשים, אבל תיקון של בגדים ישנים, כמו למשל תפירת קרע שישנו בבגד, או עשיית טלאי על גבי נקב, או תפירת כפתור שנפל וכן תיקוני נעליים כמו הדבקת סוליה שנפתחה, כגון וכיוצא בזה, אינו בכלל המנהג של הנשים לאיסור, וממילא מותרות הנשים להתעסק ולעשותן בתשעת הימים (כף החיים סימן קטן קז).
ולציין שמאחר ואין דברים אלו בכלל המנהג לאיסור, ממילא אין הבדל בין אם עשייתן נעשית באופן ידני או שנעשית באמצעות מכונה באופן של 'מעשה אומן', מאחר וכאמור אין זה בכלל האיסור שנהגו הנשים.
ולגבי הפרט השני שצויין לעיל, האם איסור מנהג זה רק לגבי דברי רשות, או גם לגבי דברי מצוה, יש להקדים מה שמבואר בשולחן ערוך שם סעיף ב, שמראש חודש עד התענית ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה, כמו בית חתנות לבנו, ובנטיעה של שמחה.
ועל כך כתב הרמ"א 'ולצורך מצוה הכל מותר', ולפי זה כתב המשנה ברורה על דברים אלו, שמותר לתפור בגדים חדשים לצורך נישואין אף שיהיו אחר תשעה באב, מאחר וכל העשייה שנאסרה על פי דברי הרמ"א היא רק עשייה של דברי הרשות, אך לדברי מצוה מותר.
ומאחר והרמ"א לא חילק בזה וסתם את דבריו שלדבר מצוה מותר מכל מקום, לפי זה אין הבדל בין שבוע שחל בו ללפני כן, ואף בשבוע שחל בו תשעה באב יהיה מותר להתעסק בהאמור לצורך מצוה.
כמו כן הוסיפו האחרונים על פי זה, שמכל שכן שיהיה מותר לקנות בחנות בגדים מוכנים לצורך נישואין שיתקיימו מיד לאחר תשעה באב, ולולא קנייתם עכשיו לא יוכלו להתכונן כראוי (שאלות ותשובות בצל החכמה חלק ד סימן קנב).
נוסף על כל האמור יש להוסיף לגבי הפרט השלישי שצויין לעיל, שישנו הפרש בין מי שעושה לעצמו לבין מי שעבודתו בכך שיש להקל בו יותר, ובהקדים המבואר בביאור הלכה שם (דיבור המתחיל 'ממעטים'), שישראלים שפרנסתם לנגן בכלי זמן אצל נוכרים, נראה שיהיה מותר להם לנגן עד ראש חודש אב בכדי פרנסתם.
וכתבו על כך האחרונים שכמו כן אותם אנשים המתפרנסים מלימוד שיעורי נגינה וכיוצא בזה לתלמידים, ואם יפסיקו בימים אלו ללמד יהיה זה 'דבר האבד' מצד הפסד זמן ותשלומים, יכולים להקל וללמד עד שבוע שחל בו תשעה באב (שאלות ותשובות ציץ אליעזר חלק טז סימן יט).
וכן כתבו בנוגע לאלו המוסרים קורסים ללימוד תפירה וכיוצא בזה, שאם יש הפסד ו'דבר האבד' במניעת הלימוד בזמן זה, מאחר וזהו לצורך מסחר ופרנסה יהיה ניתן להקל להם בכל תשעת הימים. וכן נוהגים להורות מורי ההוראה לפועל.
אמנם ישנם המחמירים גם בתפירה שאף אם זה לצורך פרנסה, להימנע מלעשות בשבוע שחל בו תשעה באב, כל עוד מדובר לדבר הרשות בלבד, ולא לצורך מצוה. וזאת על פי דברי הביאור הלכה שם דיבור המתחיל 'שנהגו' לפי פסק הגר"א.
העולה מן האמור: שבצירוף כמה פרטים מהאמור, א) שמדובר לצורך מצוה. ב) מדובר שללא כן לא תספיק להכין זאת במועד החתונה הנערכת מיד לאחר תשעה באב. ג) מדובר במי שעבודתה בכך - אזי יש להתיר זאת, ואף בשבוע שחל בו תשעה באב
