השפעת תמונות וחוש הציור על האדם - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

השפעת תמונות וחוש הציור על האדם

  • שאלה

שלום וברכה, לפני מספר שנים הייתי בשיעור של הרב ערד באור חיה והרב דיבר נראה לי משיחות של הרבי על כך שכשאדם רואה תמונה לא טובה הדרך לתקן את הפגם הוא בלחשוב לשם מה ראית את התמונה הזאת או מה יכול להתרם מזה אצלי. אני מלמדת אמנות בתיכון ורציתי לדבר עם הבנות על המורכבות שבראיית תמונות לא טובות והייתי שמחה להביא את המקור הנ"ל או דברים בעניין. אם אפשרי אשמח. בתודה מראש 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה

את מוזמנת להאזין לשיעור באתר בשם החלפת ציורים מהעבר. daat.org.il/החלפת-ציורים-מהעבר/


וגם לקרוא את הדברים הבאים:


כאשר אדם מבחין שקיים בו דפוס התנהגות של 'תוהו' והוא אינו מסוגל להבין מה סיבתו ומה הראש שמניע אותו, אחד הכלים היעילים ביותר שעשוי להיות לו לעזר הוא העלאת תמונות וחוויות משמעותיות מן העבר הקשורות לאותו דפוס.


פעמים רבות אדם נוהג באופן מסוים או חש תחושות מסוימות ואינו יכול להסביר זאת בצורה הגיונית. על ידי העלאת תמונה-חוויה הקשורה לאותו נושא, הוא יכול למצוא את אותו כלל פנימי, ההנחה שנחקקה בו ומניעה את ההתנהגות שלו גם כיום. לאחר חשיפת ההנחה, על האדם לברר אם אותו כלל נכון או שגוי, מקדם או תוקע, כלומר אם ההנחה מתוקנת או שהיא הנחה של תוהו.


לאחר שהאדם התוודע להנחות שלו, המשפיעות על המצב הקיים שאותו הוא רוצה לשנות, עליו לבחון אותן בהתאם למאפייני ה'תוהו' וה'תיקון'. עליו לבדוק אם ההנחה הגיונית, שקולה, מתחשבת במכלול השלם של המציאות וכן הלאה.


וכך אומר הרבי הריי"צ: 


"בכח לבוש המחשבה והציור להעמיד את האדם בעבר הרחוק ביותר, שבמקום שהוא נמצא כעת יוכל לחיות מחדש את אשר ראה אז, באותן חויות שחוה אז. אדרבא כעת כשהוא מבוגר ומנוסה יותר, וכבר עבר חלק מסויים מחייו, הוא יכול להבין באופן טוב ועדין יותר את אשר ראה בעבר".


ועוד אומר הרבי הריי"צ:


"בציור שאדם מצייר במחשבתו דבר מה ומתעמק בו בהרהור חזק, עד שהוא מרגיש בדבר שמהרהר בו, ישנם שני סוגי הרהורים וציורים, ציור טוב וציור רע.


מיותר להסביר זאת, ובמיוחד להסביר את הציור הרע שלדאבוננו זו הפינה החשוכה בחלק מסויים של אנשים הסובלים לא עלינו מהרהורים רעים ומציורים רעים מסויימים, ובמיוחד בשנים הצעירות. מר מאוד לדבר על כך ורחמנות מרה יותר לשתוק".


הציורים הרעים הם הדמיונות הרעים והתמונות השליליות שהאדם נחשף אליהם. לפעמים, לצערנו, התמונות השליליות, של תוהו, נמצאות בבית; כמו, למשל, סיטואציות מסוימות שהילדים רואים בקשר בין ההורים, שעולה מהן חוסר אהבה ואחווה.


ישנן גם תמונות שליליות במובן הפשוט של המילה. אלה נמצאות ברחוב, בשלטי חוצות וגם במדיה על גווניה השונים, שהשימוש בטכנולוגיה מגביר את החשיפה אליהן.


אנשים עלולים ליפול למקומות קשים ובעייתיים באופן מעשי ובאופן רגשי, אם הם אינם נשמרים מתמונות ומציורים בעייתיים. כאשר האדם רואה תמונות שליליות, אף על פי שבפועל אין הוא נמצא באותם מקומות, הרי מבחינה נפשית הוא כן נמצא שם. באמצעות הציור והתמונה, האני שלו נמצא במקום השלילי כביכול, והשפעתו על חייו גדולה.


במובן החיובי, ציור והרהור יכולים לשמש כמתווכים, להוציא את האדם מהמקום הסוער והשלילי, שהוא עולם התוהו, ולהעלות אותו לעולם התיקון. המעבר הזה נעשה לא באמצעות השכל אלא באמצעות הציור.


השכל מאפשר להבין היטב את המצב, אך הציור והדמיון מאפשרים 'לחיות' אותו.


חכם אמיתי מתעמק בחומר הנלמד וההשכלה שרכש משפיעה עליו, אולם הרגשה זו נותרת לעת עתה ברובד השכל. הרושם של ציור הוא באופן של חקיקה פנימית. 'חקיקה' נגזרת מ'חוק' – משהו השייך לטבע, לחלק המוטבע שבאדם – כשם שחזרה של אדם על התנהגות מסוימת גורמת לאותה התנהגות להפוך להרגל החקוק בו.


וכדבריו של הרבי הריי"צ: "החושים והכוחות של ציור והרהור הם מתנה מיוחדת שמעניק השם יתברך לאדם, הרי זה המתווך האמיתי המעלה את האדם למדרגה עליונה, מוציא אותו מחיי החולין, מציל אותו מהמהומה והרתיחה השוררות ברשות הרבים ומעמיד אותו ברשות היחיד. אך, כל האמור הוא כאשר הוא מנצל את ההרהור והציור לדבר טוב, אז זה מעמיד את האדם במדריגה עילאית. על ידי ציור והרהור, יכול האדם להגיע לרגשות כאלה, בטוב נפשי אמיתי וטהור, שבאמצעות השכל לא יגיע אליהם אף פעם. השכל הוא מתווך בלבד כדי להבין כל דבר היטב ובאופן יסודי. ואילו הציור והרהור מעמיקים רגש במה שמבין. הרגש הבא בהרהור וציור נעלה יותר, בפרטים מסוימים, מהרגש הבא בהעמקת הדעת. הרגש של העמקת הדעת הוא נעלה מאוד. אלו שעוסקים במושכלות יודעים את ההבדל בין השכלה והשגה לבין העמקת דעת. השכלה והשגה הם הבנה ברורה וטהורה והעמקת הדעת היא הרגש.


          פעם כבר דיברו על ההבדל שבין הבנת שכל לבין הרגשת שכל, ואשר חכם אמיתי אינו זז מהשכלה עד שמרגיש אותה, שכן זוהי האמת של ידיעה. מתי נקרא שאדם מבין את ההשכלה בהשגה אמיתית – הרי הוא כשמרגיש את ההשכלה. אך כל זה הוא בעולם ההשכלה, כלומר כשהוא שוקע במושכלות, הרי כל הרגש בהשכלה משאיר רושם מסוים במשך כל היום, בהנהגה היום יומית ניכר שעוסק במושכלות. הרושם של ציור והרהור הוא יותר באופן של חקיקה, הוא ביתר טעם השייך לגופניות מאשר הרושם של העמקת הדעת, שכן הרושם של העמקת הדעת הוא יותר מובדל מן העולם".

מקורות

ליקוטי דיבורים חלק ראשון, ליקוט ה', שיחת חג הפסח תרצ"ד.


שם ליקוט ח', שיחה לחג השבועות תרצ"ד.

דילוג לתוכן