תיקון על נפילת תפילין לארץ

כתב המחבר בשולחן ערוך בדיני תפילין (אורח חיים סימן מ"ד ס"א):
"ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו אסור לישן בהם אפי' שינת עראי". וכתב הרמ"א: "הגה ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן אבל בנרתקן בכל ענין שרי (ב"י בשם העיטור)".
וביאר המגן-אברהם (שם סק"ד) מדוע אסור לישן כשתפילין בידיו, וז"ל: "אסור לישן. דחיישי' שמא יפלו מידו". וכתב בס"ק שלאחריו:
"בנרתקן. העיטור לא כתב אלא דלא חיישי' להפחה כשהן בנרתקן, ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן . . . ובמשפטי שמואל כתוב - קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, וה"ה כשנפל ס"ת ע"ש וצ"ל דמיירי בלא נרתיקן, אבל בס"ת אפילו בנרתיקן עסי' מ'". ע"כ.
וכן פסק אדה"ז בשולחן ערוך שלו (או"ח סימ' מ"ד ס"ב), וז"ל:
"נהגו העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתקן".
מכך משמע לכאורה, שכאשר נפלו התפילין בעודן מכוסות בקופסאות – אין צורך להתענות (ומכך שלא הזכיר אדה"ז נתינת צדקה במקרה שנפלו בכיסויין, אולי משמע שלדעתו אי"צ גם זה מעיקר הדין, וצ"ע).
ובאליה-רבה (סימן מ' סק"ה) כתב:
"מי שנופלין לו תפילין יתענה באותו יום כו', ודוקא קציצה אבל ברצועות אין קפידא, ואם נפלו תפילין עם הכיס שלהם יתן פרוטה לצדקה".
וכן הביא בקיצור שולחן ערוך (בסימן י' סי"ד):
"אם נפלו בנרתיקן אינו צריך להתענות אלא יתן איזה דבר לצדקה".
כפי שראינו, במקרה שנפלו התפילין בלי הנרתיק שלהן, צריך להתענות. אך גם בזה מצינו בפוסקים שזה בדורות הראשונים דוקא אך לאב בימינו כשהאנשים חלשים יותר, ובפרט בתלמידי-חכמים או מלמדי-תשב"ר שהצום יגרום להם חלישות ורישול בלימודם. ונביא חלק מהם:
כתב החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן י"ב):
"נראה לי שאם הוא תש כח וקשה עליו התענית, וכ"ש אם הוא צורבא מרבנן וממעט בתלמוד תורה יתן צדקה לכפר עוון נפילת התפילין. וגדולה צדקה לכפר אפילו למזיד כו' ורל וחומר לשוגג או אנוס". ע"כ.
וכן כתב הרב עובדיה יוסף בספרו שו"ת יביע אומר (או"ח ח"ב סימן כ"ח אות ז'):
"שאם אירע למלמד תינוקות שנפל ס"ת מידו, יש לפטרו מן התענית כדי שלא ימעט במלאכת שמים, והואיל ומצד הדין פטור להתענות אינו רשאי להחמיר. ומכ"ש כשנפלו התפילין מידו. ודי בשניהם בנתינת צדקה. ולא עוד אלא שאף בכל ת"ח היה נ"ל להקל בזה, כדי שלא ימעט מלימודו (וכ"ש אם היה ד"ז באונס גמור)". ע"כ.
יש להעיר שבמקרה והתפילין נפלו ע"ג חפץ מסויים ולא על הקרקע ממש, משמע מדברי אדה"ז שאין צריך להתענות אפי' לכתחילה במקרה כזה (שכתב "על הארץ" ולא בהפסק דבר כגון שמיכה יריעת-פלסטיק וכדומה).
יש שרצו לומר שגם הרואה תפילין נופלות על הארץ צריך להתענות, כפי שכתב בשו"ת שדה הארץ (ח"ג אורח חיים סימן לא):
"תפילין...דינם כספר תורה...בין מי שנפלו מידו בין מי שראה בעת שנפלו מיד חבירו צריך להתענות משום שראה זילזול בכתבי הקודש". ע"כ.
לדעתם, דין נפילת תפילין שווה לדין נפילת ספר תורה, וכמו שבספר תורה כל הרואים יש להם לצום, כך גם בתפילין.
אך אם נדייק כנ"ל בדברי אדה"ז, שרק מי ש"נפלו מידו" צריך להתענות ולא הרואים, ולכן נראה להקל בזה, ורק מי שנפלו מידיו צריך להתענות ולא הרואים.
נראה מנהג חב"ד בזה:
כתב בספר שבח יקר (עמ' 54):
"נהגו העולם להתענות כשנופלין תפילין מידו על הארץ בלי נרתיקן שמראים לו בזה מן השמים שצריך תשובה, ועוד שהוא ביזיון לתפילין, וכיון שהוא גרם לזה שלא שמרן כראוי מתענה לכפר העוון". ע"כ.
אך כפי שראינו לעיל, ניתן להקל בדבר ולפדות בצדקה תמורת התענית, וכפי שהביא בשו"ת שבט הלוי (חלק ה' סימן ה' אות ד'):
"לפי ענ"ד פשוט דהא דמבואר באו"ח סי' מ' דהחמירו ממנהג ישראל להתענות בנפילת תפילין בלי נרתיקן. . . ולכולי-עלמא מהני פדיון, והפדיון אני רגיל להורות כדי אכילת יום א'". ע"כ.
לסיכום: נהגו להתענות כשנפלו התפילין על הארץ, אך זה רק אם התפילין עצמן ממש נפלו על הארץ ממש (ולא ע"ג כיסוי וכדומה), וגם אז יש מקום להקל בת"ח או מלמד וכו' שהצום יגרע מלימודו, שיש להק ולפדות בצדקה.