fbpx

נושא:

תחפושות

מה הסיבה שמתחפשים בפורים? מה המשחק הזה אומר לנו בפנימיות?

בחג הפורים ובמיוחד בסיפור המגילה אנו מוצאים התייחסות מוגברת לנושא הלבוש והמלבושים: מרדכי היהודי לובש לבוש שק כחלק מתעניתו ולא מתבייש להופיע עטוי שק גם כשהוא עומד בשער המלך, ובזמן אחר – הוא יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב.
מרדכי נשאר אותו מרדכי, אך בכל פעם הוא לובש בגד המתאים לנסיבות, ויודע להחליף אותו כשצריך.
גם מנהג ישראל להתחפש בחג פורים עניינו לבוש. מה משמעות התחפושת? זהו לבוש שמכסה על המהות האמיתית שלנו ומסתיר אותה.
לבושי הנפש שלנו – הדיבורים, המעשים ולפעמים גם המחשבות, הם סוג של תחפושת. לפעמים הלבוש תואם את האדם עצמו, ולפעמים – הוא רק תחפושת.
הבגדים שמתאימים ליהודי הם מחשבות דיבורים ומעשים של עשיית טוב על פי רצון ה'… ומנוגדים להם מעשים מחשבות ודיבורים לא ראויים, שהם לבושים המסתירים.
בפורים נוהגים להתחפש כדי להזכיר לנו שכל החיים אנו בתחפושת. גם הקב"ה התחפש בחג הפורים. וכפי שהגמרא אומרת: "אסתר מן התורה מניין? ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אסתר מבטאת את ההסתרה של ה' בגלות. בכל מגילת אסתר לא נזכר שמו של הקב"ה. ועם זאת, בתוך ההסתרה – הקב"ה בעצמו נמצא, כפי שפירש הבעש"ט: "ואנכי אסתיר אסתיר" – בתוך ההסתרה נמצא ה"אנכי", בטוב האין־סופי שלו.
כשילד קטן רואה תחפושת מפחידה, הוא נבהל, ולעומתו, מבוגר שרואה אותה – צוחק. ככל שהתחפושת מבהילה יותר, הצחוק שהיא מעוררת גדול יותר, וכמוהו העניין והרצון לראות מי מסתתר מאחוריה…

לא לתדמית החיצונית
הבנת עיקרון זה שהלבושים הם רק חיצוניים לנו, תביא את האדם לידי שמחה אמיתית. פעמים רבות הסיבה העיקרית שמונעת מהאדם להיות שמח אינה קשורה לבעיות שנמצאות מחוצה לו אלא לתדמית שלו בעיני עצמו: אדם המלא בתחושה פנימית שיש לו מקום וערך בעולמו של הקב"ה, ויש משמעות לעבודתו ושליחותו בעולם – שרוי ממילא בשמחה. לעומתו, אדם המרגיש שאין לו מקום וערך, שלאיש לא אכפת ממנו והוא לא משמעותי לסביבה – רבים הסיכויים שיתמלא ברגשי נחיתות בעיני עצמו, וממילא יהיה בעצבות.
מצד האמת, לכל אדם יש ערך שאיננו מותנה ומקום שלם בתוך העולם. הבעיה מתחילה להיווצר כאשר אנו מסתכלים על עצמנו במבט חיצוני בלבד, הבוחן רק את ה'לבושים' ולא רואה את האמת הפנימית שבנו.
כולנו טועים לפעמים, ובכולנו יש חסרונות, ועלינו לתת עליהם את הדעת ולא לעצום עיניים ולהתעלם מהם. מי שלהבנתו אין לו שום חסרונות – ראוי לו לבחון את עצמו שמא יש לו כנפיים, ואולי הוא בכלל מלאך או ציפור…
התכחשות לחסרונות והתעלמות מהם, יגרמו נזק לטווח הארוך, כי אדם הסבור שהוא מושלם, לא יפעל לשיפור מידותיו ולתיקון עצמו. התעלמות מהתקלות והדחקתן אינן הדרך המומלצת שתוביל אותנו לשמחה. ייתכן שתהיה להן תועלת לזמן קצר, אך בחלוף אותו פרק זמן, ה"בלון" שיצרנו "יתפוצץ" ונחווה משבר גדול ועמוק.
כדי להיות שמח לא צריך להתעלם מהחסרונות אלא להפסיק לחשוש מהם. הכיצד? נבין שהם חיצוניים לנו ואינם חלק ממהותנו. כשאדם שם לב שהבגד שהוא לובש מלוכלך, הוא לא נכנס להיסטריה. בהזדמנות הראשונה הוא מחליף אותו באחר, ואת הבגד המלוכלך עצמו הוא דואג לכבס ולנקות.
כך עלינו להתייחס לחסרונות ולטעויות שלנו. הבגד התלכלכך? אין מה להצטער, צריך פשוט להחליפו. נעשה תשובה ונחליף אותו. הלבוש לא מגדיר את המהות שלי: הוא חיצוני לי, ואני יכול לשנות אותו ולתקנו. גילוי הלכלוך איננו צריך לצער, אלא לשמח: טוב שגיליתי את הלכלוך. כך אוכל לנקות את הבגד ולהתהדר בלבוש לבוש חדש ונקי.
המהות והערך שלנו אינם תלויים בלבוש החיצוני. לכל אחד מאיתנו יש נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, מעולם האצילות, שהוא עולם של אלוקות ללא שום פגם ורע – "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה, ה). הנשמה המגיעה משם "טהורה היא". המהות האמיתית שלנו היא אלוקות.
אומנם הנשמה ירדה לעולמות הנבראים – בריאה יצירה ועשייה, שבהם יש היווצרות של 'קליפה' ורע, אך עולמות אלו נקראים בשם 'לבושים' (כמאמר תיקוני הזוהר ב"פתח אליהו": "לבושין תקינת לון..") – משהו חיצוני לנו שאיננו מגדיר את המהות שלנו.
הגישה שלנו אל החסרונות והקלקולים של ה'לבושים' יכולה להיות כבדה וקשה ויכולה להיות ריאלית ומתוקנת. הראייה הנכונה – דווקא היא – תאפשר לנו להיות שמחים.
וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן בפרק כז בתניא, העוסק בהתייחסות לדאגות של האדם בקשר לטעויות שלו: "אם העצבות אינה מדאגת עוונות (שעשה בעבר) אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו… אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו, הוא מסיח דעתו מהן".
כלומר: במקום להיות עצוב ולשאול את עצמי: "למה באות אליי המחשבות האלה?" אסיח דעתי מהן. אם הן חיצוניות ואינן מבטאות את ה'אני' האמיתי שלי – אין סיבה שאתעמק בהן. אני יכול להתעלם מהן.
ומבאר שם, שגם כאשר הן באות שוב ושוב, אל לו להתרגש ולהיבהל, אלא להסיח אותן מדעתו בכל פעם מחדש. כפי שבגשמיות, אנו מכבסים את הבגדים בכל יום מחדש, ואיננו מסתפקים בכביסה חד־פעמית, כך ברוחניות: העבודה על לבושי הנפש – גם היא צריכה להיעשות בכל יום מחדש. זהו האתגר שלנו כאן, והעבודה וההתמודדות עימו מביאות אותנו לידי שמחה גדולה.
פורים מלמד אותנו להסתכל נכון על התחפושת, על ההסתרה, על הטבע. להסתכל בעיניים בוגרות ולא ילדותיות. להתבונן ולדעת שמאחורי המסכה יש מישהו שבחר לעטות אותה על עצמו ולהסתתר מאחוריה.
מרדכי היהודי לא התרשם מהמסכה של המן. הוא הבין שהיא אינה אלא תחפושת ויש מסר אלוקי שעומד מאחוריה: הקב"ה רוצה שנעשה תשובה וקורא לנו להתעורר. כך כל יהודי צריך לפקוח את העיניים ולא להתרגש ממאורעות הגלות והצרות, ולדעת שמאחורי כל ההסתר בעולם הזה, הנקרא בלשון הקבלה והחסידות "פרסאות" (כמין חידה לא מובנת), מסתתר עומק נפלא, וצריך רק לפתור את החידה ולגלותו.

מקורות