תוספת שבת

הסיבה היא שישנם מנהגים שונים בנוגע לזמנה של תוספת שבת שממנה נגזר זמן הדלקת הנרות בפועל, וכפי שנפרט להלן.
נפסק בשו"ע שמרגע שקיעת החמה בערב שבת אסור לעשות כל מלאכה, ומי שעושה מלאכה זמן זה חייב אשם תלוי (היות וזמן זה נקרא בין השמשות המוגדר כספק-יום וספק לילה). ובלשונו הזהב של אדה"ז (סימן רס"א ס"א):
"ספק חשכה ספק אינה חשכה וזהו נקרא בין השמשות בכל מקום. . . אסור לעשות בו מלאכה מן התורה כיון שהוא ספק לילה ואם עשה חייב אשם תלוי. ואפילו דבר שאין איסורו בשבת אלא מדברי סופרים אסור לעשות ג"כ בבין השמשות, ואפילו אם נסתפק לו אם הוא בין השמשות או יום, אין זה כלום שכל ספק הבא מחמת חסרון ידיעה אינו כלום שאם הוא אינו יודע אחרים יודעים".
אלא שהובא בהלכה חיוב להוסיף זמן מחול על הקודש, דהיינו להקדים ולהכניס את השבת כמות זמן מסויימת קודם השקיעה, תוספת זו מכונה "תוספת שבת". וכפי שנראה להלן:
הגמרא במסכת ר"ה (ט' ע"א, וכן במסכת יומא פ"א ע"ב) לומדת שישנו חיוב ביום הכיפורים להוסיף מחול על הקודש וממנו לומדת הגמרא שכן הדין בכל שבת.
בנושא זה נחלקו הראשונים האם חיוב זה מדאורייתא או מדרבנן, דעת הרי"ף והרא"ש שישנו חיוב של תוספת שבת מן התורה, ואילו לדעת הטור והרמב"ם אין חיוב תוספת שבת מן התורה (ולדעת הב"י בשדעת הרמב"ם אף לא מדרבנן).
להלכה פסק המחבר בשו"ע (רס"א ס"ב): "יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש". וכתב במגן אברהם (שם סק"ח): "והווי מצות עשה מדאורייתא".
לאחר שראינו את מקורות החיוב לתוספת, ניגש לראות כמה זמן יש להוסיף.
המשנה ברורה כתב (שם סקכ"ג): "לכתחלה אין להמתין עד הרגע האחרון רק יקדים הדלקתם משעה שהשמש בראשי האילנות כדלקמן ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים".
כלומר לכתחילה זמן תוספת שבת הוא חצי שעה או (20 דקות לכה"פ) קודם השקיעה, לצאת לכל הדיעות.
אדה"ז פסק בשו"ע (שם ס"ה) – שלכתחילה יש להחמיר להפסיק מעשיית מלאכה שעה ורבע (זמניות) קודם השקיעה. דהיינו מזמן פלג המנחה.
אך בסידור חזר בו, ופסק שהזמן הראוי להדלקת הנרות הוא לכה"פ 4 דקות לפני זמן השקיעה האמיתית ("בעוד המשמ זורח בראשי האילנות. . .בכמו ד' חלקי שישים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא השקיעה האמיתית..").
בספר מנוחת אהבה (ח"א פ"ה) ובשמירת שבת כהלכתה (ח"ב פרק מ"ו ס"ד)כתבו שזמן התוספת הוא מעט קודם שקיעת החמה, ולכתחילה לצאת ידי כל הדיעות יקבל שבת חצי שעה או 20 דקות קודם השקיעה, וגם אם רוצה להקדים – לא יקדים יותר מאשר שעה ורבע זמניות קודם השקיעה (מפלג המנחה כנ"ל).
עד כאן ראינו את הזמנים השונים לתוספת שבת, וחשוב לציין שבהדלקת הנרות מקבל שבת לכל הדיעות (ראה שו"ע הרב רס"ג ס"ז שמביא את הדיעות בנושא, ופוסק שמנהג כדיעה שקבלת שבת של האישה תלויה בהדלקת הנרות), ומכאן שיש להקפיד על זמן הדלקת הנרות ולא לדחותו סמוך ממש לשקיעה.
כיום מקובל בכלל הלוחות זמן אחיד של כעשרים דקות קודם השקיעה. אך ישנן קהילות הנוהגות לקבל שבת זמן מוקדם יותר מכך. בירושלים המנהג לקבל שבת כארבעים דקות קודם השבת (הרב עובדיה יוסף ז"ל העיר על כך שאין זה מנהג קדמון לבני ירושלים, אלא מנהג שנתקן על ידי רבני אשכנז שהתגוררו במקום, ורבני ספרד שדרו בירושלים לא נהגו בזה אלא קיבלו שבת כ20 דקות טרם השקיעה כבשאר המקומות).
כמנהג ירושלים נהגו אף בעיר פתח תקוה (הסיבה לכך נעוצה בעובדה שאחד ממקימי המושבה פתח- תקוה הוא הרב יואל משה סלומון שהגיע מירושלים והשריש במושבה את מנהגי ירושלים) ובעוד מספר שכונות בבית שמש.
לסיכום: חובה לקבל שבת טרם השקיעה, הזמן המינמלי לפי אדה"ז בסידורו הוא 4 דקות, לפי המשנה ברורה ושאר פוסקים (וכן המנהג הרווח) הזמן הוא כעשרים דקות לפני השקיעה ולכתחילה יש לנהוג כן שלא לפרוץ גדר. הזמן המוקדם לתוספת שבת הוא מפלג המנחה והלאה – לפני כן לא נחשבת קבלת השבת לקבלה.