Ask The Rabbi

נושא: תפילין ומזוזות

שליח ציבור

אדם שלובש חולצה קצרה, האם מותר לו לעמוד להתפלל כשליח ציבור?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו חשש איסור להתפלל עם חולצה קצרה והאם יהיה הבדל בין תפילה לעצמו לבין שליח ציבור. ב) האם ישנו הבדל עד היכן מגיע שרוול החולצה: עד המרפק, או למעלה מכך.
ראשית יש להביא את המובא ברמב"ם בהלכות תפילה פרק ח הלכה יב, שאדם שכתפיו מגולות אינו יכול להיות שליח ציבור לתפלה - עד שיהיה עטוף. וכן נפסק בשולחן ערוך סימן נג סעיף יג, שאדם שהוא בגדר 'פוחח', כלומר, שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים, לא ירד לפני התיבה לעמוד כשליח ציבור.
וכתבו הפוסקים שמה שכתוב שזרועותיו מגולים, אין זה בדוקא, אלא שגם כתפיו מגולים מחמת הקרע. כמו כן כתבו שאין רק לעמוד שליח ציבור אלא גם אינו קורא בתורה כי גנאי הוא לציבור.
אמנם בשאלות ותשובות יחוה דעת חלק ד סימן ח, דקדק בלשון מרן בשלחן ערוך בהגדרתו את הפוחח, שהוא מי שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולות לא ירד לפני התיבה. ומוכח שלא רק באופן שכתפיו מגולות, אלא אפילו רק זרועותיו מגולות לא ישמש כשליח צבור.
אך נראה שאם לובש חולצה שהשרוולים מגיעים עד המרפק שנקרא אציל, אין זה בכלל מי שזרועותיו מגולות, כמו שמתבאר בתוספות במסכת מנחות דף לז דיבור המתחיל קיבורת. ואף על פי שמהמרפק ולמטה לצד כף היד, מגולה, אין בכך כלום, שזה בכלל המקומות המגולים שבגופו לענין שהנוגע שם אינו צריך נטילת ידיים, ואינו נחשב כמקומות המכוסים שבגופו.
אבל החלק שבין הכתף למרפק צריך שיהיה כולו מכוסה, ואם לאו הרי זה בכלל מי שזרועותיו מגולות שלא יהיה שליח צבור. וראה בספר בן איש חי בפרשת תולדות שכתב, שהנוגע בזרוע שמאלו במקום הנחת תפילין אין צריך ליטול ידיו, כי זה נחשב כמקומות המגולים. אבל הנוגע בזרוע ימינו שאינו מקום הנחת תפילן צריך נטילת ידיים.
ולכן נראה שאם השרוולים קצרים מאוד, ומגיעים רק לחצי פרק הזרוע העליון, אינו יכול לשמש כשליח צבור, עד שילבש עליהם מעיל או יתעטף בציצית, לכבוד הצבור. אבל אם השרוולים מגיעים עד למרפק, ועד בכלל, יש להקל.
והנה הביא שם עוד בשם שאלות ותשובות ישכיל עבדי חלק ז' דף שכט, שכתב, שאפילו אם החולצה של חצי שרוול מכסה את הזרוע עד המרפק, אסור למי שלובשה להיות שליח צבור, כי הקפידה איננה רק על הזרוע, אלא כל שאין כל גופו מכוסה כראוי כדרך כל בני אדם, הרי זה בכלל פוחח שאסור להיות שליח צבור, שאין זה כבוד הצבור, שהרי אין דרך לעמוד בפני גדולים בחולצה של חצי שרוול, אלא לובשים עליה מעיל שלא יתראו ידיו מגולות.
ואפילו במקום שהחברים אינם מקפידים זה על זה בכך, מכל מקום פשוט שאינם מעיזים להיכנס בחצי שרוול לבתי המשפט או לבתי הדין או לנשיא המדינה, וכל שכן שאין לעמוד כך לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ואפילו אם הוא יחיד שבא להתפלל בחצי שרוול יש למחות בידו, וכל שכן שאינו יכול לשמש כשליח צבור, וכך אנו נוהגים למחות לא רק בשליח צבור הבא להתפלל בשרוולים קצרים, אלא אף ביחידים הבאים לבית הכנסת להתפלל כך.
אך דוחה דבריו, אני תמה שאפילו לדבריו מה ראה להקפיד על יחידים שבאים להתפלל בשרוולים קצרים, ולמחות בידם על כך, והרי משנה שלימה שנינו במגילה כד, שפוחח פורס על שמע אבל אינו עובר לפני התיבה, ופירש רש"י, שרשאי לומר קדיש וקדושה שמחוייב בהם. וכל שכן שרשאי פוחח להתפלל לעצמו. וכן המנהג פשוט, שבימי הקיץ הלוהטים, הרבה פועלים ופקידים שבשעת מלאכתם אינם יכולים ללבוש חולצות עם שרוולים ארוכים עד לכף היד, הולכים בשרוולים קצרים לבית הכנסת להתפלל מנחה וערבית, ואין פוצה פה, ובודאי שיש להם על מה לסמוך.
העולה מן האמור: שאם החולצה מכסה את הזרוע עד המרפק, יכול לעמוד שליח ציבור, אבל אם חלק מהזרוע העליון - שבין המרפק לכתף - מגולה, הוא לא יכול לעמוד שליח צבור, כי זה לא כבוד הצבור. (אבל להתפלל לעצמו כך מותר מעיקר הדין).

מקורות