Ask The Rabbi

נושא: גאולה ומשיח

שיעורים קבועים לאבל

אדם ששרוי באמצע ימי האבל, ורוצה ללמוד את השיעורים קבועים שרגיל בהם מידי יום, כי הוא לא מעוניין שיצטבר אצלו ריבוי שיעורים להשלים, כמו שיעור 'דף היומי' בגמרא, וכיוצא בזה, האם יכול ללמוד אותם בתוך ימי השבעה, או שלימוד תורה אסור מכל מקום?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור שאבל אסור בלמוד תורה בשבעה. ב) האם כל סוגי הלימוד אסורים או שישנם חלקים שמותר. ג) האם איסור זה הוא רק בלימוד תורה סתם אבל לא חל על שיעורים קבועים שרגיל בהם מידי יום, או שאין הבדל בזה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א, שאבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו בשביל ללמוד, מותר, ובלבד שלא יעמיד אצלו מתורגמן מאחר והוא דרך כבוד ושררה, אלא יאמר לאדם אחר, ואותו אדם אחר יאמר למתורגמן, ואזי המתורגמן ישמיע לרבים.
והוסיף הרמ"א, שכמו כן יש באפשרותו שידרוש בעצמו ללא מתורגמן כלל. וכמו כן יכול לפסוק בדיני איסור והיתר ליחיד השואל אותו, אם אין רב אחר שישאל אותו - אלא הוא, וצריכים לו. אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגים, - אף על פי שיש מקילים בכך.
וטעם הדבר הובא בקיצור שולחן ערוך בסימן רי סעיף א, שהטעם שהאבל אסור בתלמוד תורה הוא משום שנאמר בפסוק - פקודי ה' ישרים משמחי לב, ואבל אסור בשמחה. ולכן אסור ללמוד תורה נביאים וכתובים, משנה תלמוד הלכות ואגדות, אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבספר ירמיה, וכמו כן יכול ללמוד את הגמרא במסכת מועד קטן בפרק אלו מגלחין שם מדובר מדיני מנודה ואבל, ובמסכת שמחות, ובספרי פוסקים מותר ללמוד הלכות אבילות, ומכל מקום גם בדברים שהוא מותר ללמוד אסור לעיין קושיא או תירוץ.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנד סעיף ד, מבואר שמותר לקרות בתשעה באב כל סדר היום, וכן פרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל. וכתב הרמ"א שם שכמו כן מותר לחזור את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בתשעה באב.
וטעם הדבר מבואר בפוסקים, שלימודים אלו לא פחותים יותר ממה שקורים גם בתשעה באב בתורה ומפטירים בנביא, והכל מפני שהוא סדר היום. ולכן נוהגים גם כן לומר תהלים ושיר היחוד במנחה אף על פי שאסור בתלמוד תורה כל היום, צריך לומר שסובר שמאחר שהוא בדרך בקשה נותר. ובקהילת פוזנא נוהגים לומר ביום שלמחרת תשעה באב את השיעורים של אמש ושל היום - וכן נכון. ולעניין אמירת מעמדות בודאי אין לומר, וכן אין לומר סדר פטום הקטורת מאחר והוא אינו מסדר היום, וכל שכן שאין לומר סדר הקרבנות. ומה שכתוב בשולחן ערוך שמותר לומר פרשת הקרבנות היינו דוקא פרשת התמיד. (משנה ברורה סימן קטן ז).
עוד הובא בפוסקים, שללמוד סדר המעמדות - אף שלומד יום ביום – אסור, ולא כמו הטועים שמתירים לקרות מעמדות גם ביום תשעה באב. כמבואר בשערי תשובה שם. וכן הוא בברכי יוסף אורח חיים בסימן תקנד סימן קטן ב, שפשט שאסור ללמוד סדר המעמדות אף אם הוא לומד יום יום, ולא כמו הטועים לקרות מעמדות גם ביום ט' באב. ובשאלות ותשובות לב חיים חלק א' סימן כג כתב, שלמרות שמדברי הרב שמלה חדשה משמע שיכול לקרוא מעמדות וחק לישראל, מכל מקום מנהג העולם כדברי רבינו כאן שלא לקרוא.
ופשוט שאין לדמות חק לישראל, לקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שמבואר ברמ"א להיתר, מאחר וחיוב קריאת שניים מקרא ואחד תרגום מבואר בגמרא ובפוסקים, והוא חיוב גמור לכל אדם. מה שאין כן קריאת חק לישראל אינו חיוב גמור, וזאת אף על פי שיסודתו בהררי קודש על פי דעת האריז"ל, וכמבואר במורה באצבע סימן ג אות צג, בגודל שבח אמירתו. מכל מקום רוב תלמידי חכמים שתורתם אומנותם אינם רגילים בקריאת חק לישראל. וכבר הורה זקן הגאון מהרי"ל דיסקין שתלמיד חכם שלומד כל היום אינו צריך לקרות חק לישראל. וכן הוא על פי דין, שאין לחדש חיובים לאחר חתימת הגמרא. (שאלות ותשובות יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן לא, אות ה).
ומסיים שם שלמעשה מותר לאבל לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום בשבת שבימי אבלו. אבל אין לקרות חק לישראל וסדר מעמדות אפילו הוא רגיל בכך בשאר ימות השנה. וכן אין לקרות פירוש רש"י על הפרשה.
העולה מן האמור: למעשה נוהגים, שגם אם מדובר בשיעורים שרגיל ללמוד אותם בקביעות מידי יום, מכל מקום אסור לו ללמוד אותם בימי האבלות, אלא ישלים אותם לאחר כלות השבעה.
(למרות שמעיקר הדין יש קצת מהפוסקים שהתירו, אבל למעשה לא קיבלו כך למעשה, וכן מנהג העולם).

מקורות