שילוח הקן - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם מצוות שילוח הקן נוהגת גם בחו"ל, והאם היא נוהגת גם בקן של עוף טמא?

תשובה

מצוות שילוח הקן נוהגת גם בחו"ל, ונוהגת רק בעוף טהור, ולא בעוף טמא.

מקורות

ראה בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קלח עמוד ב: שילוח הקן נוהג בארץ ובחו"ל, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין. חומר בכסוי הדם משילוח הקן, שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף, במזומן ובשאין מזומן, ושילוח הקן אינו נוהג אלא בעוף, ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. איזהו שאינו מזומן? כגון אווזין ותרנגולים שקננו בפרדס, אבל אם קננו בבית, וכן יוני הרדסיאות – פטור משילוח. עוף טמא – פטור מלשלח, עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, וטהור רובץ על ביצי עוף טמא – פטור מלשלח. קורא זכר, רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרין.


ובספר החינוך פרשת כי תצא מצוה תקמה: מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [חולין קל"ט ע"ב] כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, מה דרך שאין קנוי לך אף כל וכו', מכאן אמרו יוני שובך ויוני עליה וצפרין שקננו בטפיחין ובשיחין ובבורות ובמערות ותרנגולין ואווזין שקננו בפרדס חייב לשלח, קננו בתוך הבית וכן יונים דורסיות פטור מלשלח, ואמר רב יהודה המוצא קן בים חייב לשלח, שבכלל לשון בדרך הוא, שנאמר [ישעיה מ"ג, ט"ז] הנותן בים דרך. היתה האם מעופפת על הקן ואין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח, היתה רובצת על ביצים מוזרות פטור מלשלח, שנאמר אפרוחים או ביצים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים כמו כן, שלחה וחזרה אפילו כמה פעמים חייב לשלח, שנאמר שלח תשלח. ויתר פרטי המצוה מבוארים בפרק אחרון מחולין.


ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.


ועובר על זה ולקח האם בעודה על הבנים ביטל עשה זה מלבד שעבר על לאו דלא תקח האם, ואם מתה האם קודם שישלחנה או ששלחה אדם אחר אין לו תקנה לקיים העשה ולתקן הלאו. אבל אם שלחה הוא קודם שתמות נתקן לאויה בכך ופטור, שזה הלאו ניתק הוא אל העשה, וכמו שנכתוב בלאו ח' [מצוה תקמ"ד] הבא על זה בעזרת השם.


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות שלוח הקן סימן רצב סעיף א: שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור, אפילו אם האם טרפה. ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת, חייב לשלח.


ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רצב ס"ק א: שלוח הקן עיין (בתשובת חוות יאיר סי' ס"ז) שנשאל אם כאשר יקרא קן צפור לפני איש בשדה אם מחוייב עכ"פ לזקוק לה לשלח את האם או רשאי לילך לדרכו דלא אמרה תורה שלח תשלח רק אם רצה ליקח הבנים וכתב דמדברי התוס' גבי האיבעיא דשני סדרי ביצים זה ע"ג זה הובא בש"ך ס"ק י"ד מוכח שאינו מחוייב לטפל אך אין דברי התוספות מוכרחים דיותר נראה כפירוש הרשב"א. ומדברי הגמרא משמע דחייב לטפל דאמר יכול יחזור בהרים כו' ת"ל כי יקרא במאורע וא"כ נהי דממעט שלא יחזור בהרים מ"מ במאורע משמע דרמי עליה ליזקק לה ובפרט לטעם הזוהר כו' ע"ש ועי' בספר משנת חכמים ריש הל' יסוה"ת צפנת פענח שם אות ה' שכ' דכמו שאמרו בציצית דליכא עונש כ"א בעידן ריתחא ה"ה בזה אם רואה קן ואינו נזקק לשלח את האם מענשי לי' בעת ריתחא אבל ליכא עונש כמו בעובר על מ"ע המוטל עליו דמ"ע היינו אם לקח האם והבנים ע"ש:


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק א: אלא בעוף טהור. דכתיב כי יקרא קן צפור וגו' ועוף טהור אקרי צפור ולא טמא אבל אם טרפה חייב דמכל מקום צפור מקרי:


ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רצב ס"ק ב: בעוף טהור עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש אם מברך על מצוה זו כו'. ועיין בספר בני חיי מ"ש בזה בשם הרב מהר"ח בנבשתי ז"ל [ועיין בספר עיקרי דינים חא"ח סימן יו"ד אות מ"ט הביא בשם תשובת סמא דחיי סימן ג' דמסיק דדוקא הלוקח האם ומשלחם אינו מברך דהוי מצוה הבאה בעבירה אך אם שלחה מתחלה ולקח הבנים ודאי מברך על גוף המצוה וגם שהחיינו כיון דאינו דבר מצוי ותדיר הוי כדבר שקבוע לו זמן (עש"ך לעיל סי' כ"ח סק"ה) ובחי"ד סי' ל"ב אות ט"ז הביא בשם תשו' תורת נתנאל סי' ט' שאין לברך על מצוה זו דשמא יהיו הביצי' מוזרו' ואין לברך מספק ע"ש]:


ובט"ז יורה דעה סימן רצב ס"ק א: בעוף טהור. דכ"מ שנאמר צפור אינו אלא טהור:


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות שלוח הקן סימן רצב סעיף ז: היו הביצים מוזרות, או האפרוחים מפריחים, או שהם טריפה, או שזכר רובץ על הקן, או שעוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא, פטור מלשלח (ל' רמב"ם פ' י"ג מהל' שחיטה דין י').


ובסעיף ח: היתה רובצת על ביצים שאינם מינה, והם טהורים, הרי זה משלח. ואם לא שלח, אינו לוקה (שם דין י"א).


דילוג לתוכן