שילוח הקן - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם ישנה מצוות שילוח הקן, בקיננה בחצר ביתו?

תשובה

אי"ז בגדר "כי יקרא", מאחר וחצרו של אדם קונה לו את ה'ביצים' כאשר ה'אם' אינה רובצת עליהם, ואינו מחוייב ב'שילוח הקן'.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שלוח הקן סימן רצב סעיף ב: קן המזומן אצלו, כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים, ואווזים ותרנגולים שקננו בבית, פטור.  אבל יוני שובך ועליה, וצפרים שקננו בטפיחים (פירוש כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו) ובבורות, ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס, חייב. והוא שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל, משהטילם. אבל אם הוגבהה האם מעליהם אם המקומות הללו שלו, זכתה לו חצירו והוה ליה מזומן, ופטור.


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק ב: קן המזומן. דכתיב כי יקרא וגו' פרט למזומן:


ובט"ז יורה דעה סימן רצב ס"ק ג: קן המזומן. דכתיב כי יקרא פרט למזומן:


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק ג: שקננו בפרדס. שאינו משתמר דכיון דמרדו אין קינויו בידך אבל אם משתמר פטור כן משמע מפירש"י וכן כתב רבינו ירוחם נתיב ט"ו אות ד"ג וטעמא דהוי כמו ביתו:


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק ד: והוא שלא הוגבהה האם כו'. דהשתא ליכא למימר שזכתה לו חצירו והוי ליה מזומן דכיון דאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם אם כן גם חצירו לא קנה ליה דכיון דאיהו לא מצי זכי לא זכי ליה חצירו:


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק ה: אם הוגבהה האם כו'. נראה דמיירי שהוגבהה עד כדי שתצא מתחת ידו כדלקמן סעיף ד' דאם לא כן כיון דאיהו לא מצי זכי בה כיון דלא יצאה מתחת ידו ולא קיים מצות שלוח חצרו נמי לא זכי ליה אי נמי דהכא מיירי שהוגבהה מעצמה והלכך כל שאינה נוגעת על גבי הקן סגי דומיא דהיתה מעופפת דלקמן סעיף י"א:


ובש"ך יורה דעה סימן רצב ס"ק ו: זכתה לו חצירו. דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שנתבאר בחשן משפט סי' ר' ע"ש:


ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן ר סעיף א: היו מטלטלין ברשות הלוקח המשתמר לדעתו, הגה: ויש חולקין וסבירא להו דבמכר או מתנה אם משומר לדעת המוכר או הנותן, סגי, וקנה (עיין בב"י), וכן נראה להורות, מיהו אם המוכר השכיר לו חצר עצמו, והמטלטלין שמוכר לו מעורבין עדיין עם שאר מטלטלין של מוכר, מקרי חצר שאינו משומר ולא קנה (הגהות מרדכי פ"ק דמציעא). או שהוא עומד בצד אותו רשות ( וי"א דבעינן דוקא בתוכו אבל חוצה לו לא) (המגיד פט"ז דגזילה), כיון שקבל עליו המוכר למכור, קנה לוקח ואף על פי שעדיין לא מדד, והוא שפסק דמים. וי"א דארבע אמות של אדם קונין לו כמו במציאה (עיין בב"י).


וראה שערי הלכה ומנהג, ח"ג (יורה דעה): מצות שילוח הקן ע"ד שילוח הקן ראה גם ע"פ נגלה בס' החינוך ועוד כוונתו רצוי' וכו' אבל מעולם לא שמעתי שיחפשו זה ובכיו"ב גם לא שמענו ראי' כמבואר בפוסקים וע"ד הצחות להעיר ממרז"ל פרט למזומן טושו"ע יו"ד סרצ"ב.


ובתשובות והנהגות כרך ה סימן שב: הערות במצות שילוח הקן:


א. איתא בגמ' חולין (קמא ב) וכן נפסק בשו"ע (סי' רצ"ב), דיוני שובך ועליה וצפרים שקיננו בטפיחים בתוך הכתלים ובבורות שבחצירו המשתמרת, חייב בשילוח רק כל זמן שלא הוגבהה האם מעל הבצים כלל משהטילתם, שבכה"ג עדיין לא זכתה לו חצירו המשתמרת, (דכיון שחייב בשילוח, ואסור לו לזכות בבצים קודם שישלח האם, גם חצירו לא זכתה לו), אבל אם הוגבהה האם מעל הבצים (שבשעה זו הותר לו ליטול הבצים) זכתה לו חצירו, ושוב אף כשתחזור האם על הקן אין בזה מצות שילוח דכבר הו"ל מזומן.


והנה הדרך הוא בתורים ובני יונה שהאב והאם מתחלפים בישיבה על הקן, ובלילה יושבת האם על הקן, וביום יושב האב על הקן, ולכן א"א לקיים המצוה בקן שבחצר המשתמרת אלא באותו לילה שמטלת הבצים ולא לאחר כך, שהרי מיד למחרתו בבוקר שהאם עוזבת את הקן, זכתה לו חצירו המשתמרת, ושוב אף בלילה שתחזור האם על הקן, אין בזה מצות שילוח דהו"ל מזומן.


ובספר "קן ציפור" מביא שהראב"ד דעיה"ק הגר"ד יונגרייז זצ"ל נתן עצה כדי שיוכלו לקיים המצוה בחצר המשתמרת, שלפני הטלת הבצים יאמר בעל החצר אני רוצה שחצירי לא יקנה לי הבצים שהיונים יטילו בקן, ובכה"ג לא זכה בבצים ולא הוי מזומן, ומביא שם שאמר ד"ז להגה"ק מסאטמר זצ"ל והסכים לזה [ובספר "שלח תשלח" מביא עדות על כמה וכמה גדולי עולם שקיימו מצות שילוח הקן בחצר המשתמרת, במקום שבעל החצר כיון שלא לזכות בבצים, ומביא שם עוד מכמה מבעלי הוראה שדעתם שכיון שבזמנינו אין אוכלים ביצי יונים ורוב בנ"א אין דעתם נוחה מהמצאות הקן ברשותם, א"כ אף אם לא כיון קודם הטלת הבצים שאין רצונו לזכות בהם, ג"כ לא זכה בבצים ועדיין יש מצות שילוח].


ונראה עוד לצדד בזה, דאף אם כבר זכה בבצים, מ"מ אם חזר והפקירם בפני שלושה, שוב ישנה מצות שילוח, דכיון דהפקירם תו ל"ה מזומן, ושוב מצאתי בספר "שלח תשלח" שמביא שהברכ"י כתב שאם כבר זכה בבצים לא יועיל אם יפקירם לאחר מכן, שכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא פקע. אבל מביא שדעת הגרי"י קנייבסקי והגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאם הפקיר שוב הדר מצות שילוח.


אמנם האמת דנלענ"ד דאפי' אם אמר מעיקרא שרצונו לא לזכות בבצים, מ"מ כיון שהבצים נמצאים בחצירו המשתמרת, שאין אחר יכול להיכנס לקחתם, ובידו ליטלם בכל עת שירצה, הוי הקן מזומן בכך, שהרי הקן מזומן לפניו ליקחנו בכל עת שירצה כאילו הוא שלו.


והאי דינא דגמ' דיוני שובך ועליה שקיננו בחצר המשתמרת בבורות ובטפיחים, שחייב בשילוח הקן אם לא זכה בבצים, (והיינו אם לא הוגבהה האם מעל הבצים, או אפי' אם הוגבהה האם, אבל כיון מעיקרא שלא תיקני לו חצירו הבצים), היינו דוקא כשקיננו בבור או במקום גבוה, שמפני גבהו או עמקו אינו בידו ליטלו בכל עת, ובכה"ג אין נקרא מזומן לו לקחתו אא"כ זכה בבצים, [שמאחר שזכה בו, דשוב מצד הדין א"א בשום אופן ליטול הבצים ממנו הוי מזומן, אבל היכא שהוא הפקר אינו נקרא מזומן אלא אם מצד המציאות הוא מזומן לפניו לקחתו, אבל אם הקן במקום גבוה, דתו גם מצד המציאות אינו מזומן לפניו לקחתו, ל"ה מזומן], אבל בקן שבחלון ביתו או בגזוזטרא שמצוי לו ליקחנו בכל עת, אז אפי' אם לא זכה בבצים נמי נקרא מזומן ואין בזה מצות שילוח. ויתכן שאותם גדולי עולם שקיימו את המצוה בחצר המשתמרת באופן שבעל החצר לא זכה בבצים, היה בכה"ג שהקן היה במקום גבוה.


וכן הא דאיתא במתני' (חולין קלח ב) דתרנגולת שקיננה בפרדסו חייב בשילוח הקן, מיירי בפרדסו שאינו משתמר (וכמ"ש הש"ך ר"ס רצ"ב) שאז כיון שאחר יכול ליכנס ליקח הבצים, הרי אינו בידו ליטול הבצים בכל עת, ואי"ז מזומן.


שוב הראוני שכ"כ בשו"ת "אמרי יושר" (להגר"מ אריק זצ"ל סי' קנ"ח), והוא דן שם לענין אם הפקיר אדם תרנגולתו שבתוך ביתו ואח"כ הטילה בצים, אם חייב בשילוח, ומסיק דמסתבר דאף שהתרנגולת והבצים הפקר, מ"מ כיון שהתרנגולת בביתו ומזומנת לפניו הרי"ז חשיב מזומן, עיין שם במה שהוכיח כן, וע"ע שם היאך שביאר דינא דיוני שובך ועליה שקיננו בחצר המשתמרת.


ב. עוד נראה לעורר, דהנה בספר "קן ציפור" (פי"ג) דעתו שאם דופק במקל מרחוק או מנפנף ביד למולה כדי להפריח את האם מתוך כוונה לקיום מצות שלח תשלח, יועיל לקיים בזה מצות שילוח הקן מאחר שהופרחה על ידו, ומביא שהסכים לכך הגה"ק מסאטמאר זצ"ל ואמר לו בזה"ל "שלח תשלח הפירוש הוא, היאך ששלחו אותה, אז שלחו אותה". ולע"ד נראה דאפי' אם נימא כן, מ"מ לא יועיל אלא במקרה שדופק ממש בסמוך אליה באופן שבודאי תפרח ותברח, אבל כאשר דופק במקום מרוחק קצת, ופעמים בורחת ופעמים אינה בורחת, אפילו אם דפק וברחה, אינו מקיים המצוה, כיון שלא נחשב שברחה בגללו. (וע"ע בדברינו ח"ג סי' שכ"ט שלע"ד נראה דלא מועיל אם מכה סביב והאם בורחת, וצריך להכות בשובך גופא ואכמ"ל).


ג. ידוע מחלו' הפוסקים אם חייב בשילוח הקן גם כשאינו רוצה ליטול הבנים, שדעת החו"י והחכ"צ (ומביאם הגרעק"א בהגהותיו לשו"ע יו"ד רצ"ב) דשילוח הקן הוא מצוה חיובית, והיינו שכל שפוגע בקן ציפור יש עליו חיוב לשלח האם, ואפי' שלא היה בדעתו כלל ליטול הבצים. אבל דעת ה"חתם סופר" והחזו"א דשילוח הקן אינו מצוה חיובית, אלא שאם נוטל הבנים חייב קודם לשלח האם, אבל אם אין בדעתו ליטול הבנים אינו חייב כלל בשילוח האם.


ונראה דאף לדעת הח"ס והחזו"א דס"ל שהמצוה חלה עליו רק כשברצונו לקחת את הבנים, מ"מ אם בשעה ששלחו האם היה בדעתו ליקח הבנים, ורק אחר ששלח את האם נתברר לו שאין ביכלתו להגיע למקום הקן ליקח הבנים או נמלך בדעתו שלא ליקח הבנים, לא אמרינן דנתברר למפרע שלא חלה עליו המצוה, אלא כיון שבשעה ששלח את האם חשב באמת לשלחה כדי ליקח הבנים, הרי"ז קיים המצוה.


[וכל דברינו הוא רק אי נימא דכל חיובו בקיחת הבנים היינו רק משום דאם אין רוצה ליקח הבנים אין כלל מצוה בשילוח האם וכדעת ה"חתם סופר" והחזו"א. מיהו יש סוברים (הגהות "בית לחם יהודה" על גליון השו"ע, וב"דברי שאול" (להגרי"ש נתנזון), וב"שולחן גבוה") שמעיקר המ"ע הוא שילוח האם וקיחת הבנים וכמ"ש בקרא "והבנים תקח לך", והביאו יסוד לכך מהזוה"ק. [ולשיטתם נמצא דאפי' אי נימא כדעת החו"י שכל שפוגע בקן הרי"ז חייב לשלח האם, מ"מ חיובו גם ליקח הבנים, שהמצוה הוא שילוח האם וקיחת הבנים]. ולשיטה זו בודאי בעינן שבאמת יטול בפועל הבנים, ואם בפועל לא נטל הבנים, לא קיים המצוה.


ד. השולח שליח לקיים עבורו מצות שילוח הקן, נחלקו האחרונים האם מועיל להחשב לו כקיום המצוה, שבס' "המקנה" (קדושין מא א) כתב דמועיל, וב"מטה יהודה" כתב דלא מועיל.


ולע"ד נראה, שבאופן שרואה קן ציפור והוא בעצמו נמצא במקום, אז כיון שנמצא שם בעצמו, שפיר נקרא "כי יקרא", וחלה עליו המצוה, ולכן יכול לבקש מאדם אחר שיהיה שלוחו לקיים מצותו, ומיהו גם באופן זה טוב ועדיף שיתן לו שכר, שאז הוא נחשב כפועל, וידו כיד המשלח, כמבואר בש"ך (חו"מ סי' ק"ה סק"א), אבל אם שלח שליח כדי לחפש עבורו קן ולקיים עבורו את המצוה, והוא איננו שם, הרי לא חלה עליו המצוה, כיון שלא נתקיים בו "כי יקרא" ולא שייך על זה שליחות, ובעל כרחך השליח אדעתא דנפשיה קעביד, והוא זה שמקיים את המצוה, וכמשנ"ת. (ועי' ח"ג ס"ס שכ"ט).


ה. מובא בגליון מהרש"א על השו"ע (יו"ד סי' רצ"ב ס"א) מהמדרש, שבשכר מצות שילוח הקן אדם זוכה לבנים. אמנם יש ליזהר כשהולך לשלח שלא יאמר שמקיים את המצוה כדי שיזכה לבנים או לאריכות ימים, אלא יאמר להדיא שמקיים את המ"ע של שילוח הקן אך ורק לקיים מצות בוראי ית"ש, והוא ברחמיו יזכני במתנה לבנים או לאריכות ימים וכדומה, ואז הסגולה נפלאה בס"ד.


דילוג לתוכן