fbpx

נושא: חסידות

שיטות שונות ביהדות

תאריך העלאה: 25.11.2020 – 12:03

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

ב"ה.
שלום וברכה. כיצד אפשר לראות איך תורת החסידות היא בעצם כוללת את השיטות האחרות, בצורה כזאת שיהיה אפשר להראות גם ליהודי שהוא משתייך לחוג אחר ממני, שבעצם החסידות היא גם מענה אליו. אני לא שואל על דרך ספציפית או על שיטה ספציפית, אלא איך בכלל שייך להראות כזה דבר, בה בשעה שלתורת החסידות ישנם חידושים עצומים, דרכים חדשות, מה שלא קיים כלל בשיטות אחרות.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
הדרך לקרב יהודי לדרך החסידות וההתקשרות לרבי, היא על ידי שמבררים מהו ה"ניצוץ" שנמצא בדרך שבה הוא הולך, ומראים לו כיצד הניצוץ הזה נמצא ביתר שאת בדרך ההתקשרות לרבי ובדרכה של חסידות חב"ד, וממילא "הקליפה" שיש כאן (כלומר, ההסתייגות, ההתנגדות, הרתיעה מדרכי החסידות, מהתקשרות לרבי וכדומה) נעלמת מעצמה.
המטרה צריכה להיות שהוא יכיר בזה שכל הדברים הנכונים והחיוביים, שהם הגורמים לנשמתו להרגיש שייכות לדרך זו בעבודת ה', נמצאים ביתר שאת בדרכו של הרבי, ועל ידי לימוד החסידות וההתקשרות לרבי, ניתן לממש את כל העניינים הנ"ל (וללא "יניקת החיצונים").
לדוגמא (על קצה המזלג): אתה רוצה להביא גאולה? הרצון והחתירה לגאולה נמצא בדרכו של הרבי ביתר שאת וביתר עוז. "גאולה אמיתית ושלימה", עם בית מקדש, וגילוי אלוקות בעולם.
אתה רוצה להתחבר לכלל ישראל? אצל הרבי – רואים יותר מכל את הדאגה לכל יהודי ויהודי בגשמיות וברוחניות בכל מקום בעולם כפשוטו.
צריך לשמור על ארץ ישראל? אין כמו הרבי, שדאג והתריע על אפילו "דיבורים" על מסירת שטחים, וחזר ואמר שזהו פיקוח נפש ממש.
לעומת זאת, ישנם יהודים אחרים מציבור ירא ה', שהדגש העיקרי אצלם הוא שמירת המסגרת הקהילתית-חרדית, חוסר כניעה לכאורה לכל המוסכמות הסביבתיות, הפשרניות, התנזרות מכל ענייני הטכנולוגיה שיש בהם עניינים אסורים ר"ל. מאבקים על ענייני הדת ללא פשרות וכדומה.
אלא שמכך נגזרות תופעות נוספות: חוסר רצון ויכולת להשפיע על עם ישראל ככלל, מתוך היבדלות מוחלטת ואי קבלת השפעה מהם חלילה (אף שככל שעוברים השנים, הולכים גם הם – בעל כורחם – בדרכו של הרבי ומקימים עוד ועוד "ארגוני קירוב" למיניהם).
ולפעמים, הרי זה לא רק ויתור על "כלל ישראל" ברוחניות, אלא אפילו בגשמיות ר"ל: העדפת עניינים תקציביים לישיבות וכדומה, על חשבון ויתור וחוסר מאבק בגירוש יהודים ובדיבורים על מסירת שטחי ארץ ישראל, שעל-פי ההלכה גורמים לפיקוח נפש כפשוטו.
וגם כאן צריך להראות, איך העניינים החיובים והטובים שבזה, קיימים בדרך של הרבי, וביתר שאת ויתר עוז. הידור בתורה ומצוות? בוודאי. הידור והתנזרות מדברים האסורים? בוודאי. וגם במאבקים על עיקרי הדת, כידוע מלחמותיו של הרבי על ענייני גיור כהלכה וכו' שהיה זה באופן הכי חזק ושלם יותר מכל האחרים.
אלא שבדרכו של הרבי זהו ללא "יניקת החיצונים". לא ח"ו על חשבון פיקוח נפש של מליוני יהודים, לא ח"ו על חשבון השפעה וקירוב של כל יהודי ויהודי באשר הוא, בכל מקום בעולם. וגם לא מתוך "כיווץ" פנימי, אלא מתוך שמחה וטוב לבב, ו"קירבת אלוקים לי טוב".
וכן הוא בעניינים הפרטים יותר, בהבדלים ובהדגשים השונים שיש בכל תנועה ודרך:
אתה נפגש עם יהודי שאצלו המוטו הוא ש"התורה היא הכל"? – למד אותו מה החסידות מסבירה על מהותה של התורה, את עומק העיון והדיוק בשיחות הקודש של הרבי בענייני נגלה דתורה – ברש"י וברמב"ם וכו', את דרישתו של הרבי מכל יהודי להתמדה ושקידה בתורה.
אתה נפגש עם יהודי שאצלו המוטו הוא "עבודת ה' מתוך שמחה"? – הסבר לו כיצד החסידות מלמדת מהי שמחה ואיך מגיעים לשמחה, את מכתבי הקודש והעצות שנותן הרבי להתגבר על כל המונעים ומעכבים בענין של שמחה, ספר לו על הנהגתו המופלאה של הרבי בענין השמחה, העידודים וכן הלאה.
אתה נפגש עם יהודי שמתפעל מסיפורי ניסים וסיפורי צדיקים? ספר לו את הספורים המופלאים על רבותינו נשיאנו ועל הרבי בפרט, את סיפורי המופתים והניסים שמתגלגלים ללא גבול.
אתה נפגש עם יהודי שאוהב ענייני סוד וקבלה? הראה לו כיצד בתורת רבותינו נשיאינו יש את כל זה בהרחבה עצומה ולעין ערוך כלל מכל ספרי הקבלה למיניהם, אלא שזהו "ללא יניקת החיצונים", הן באופן החמור של הענין, כ"מכוני הקבלה" למיניהם וכדומה, והן בדקות העניין – בהגשמת הדברים.
בהקשר זה כדאי לציין קטע ממכתב של הרבי (הובא בהוספות לליקוטי שיחות כרך כ' עמוד 593):
"מה שכתב אשר פלוני בן פלוני מציע לו ללמוד ספר עץ חיים הנה אף שמובן שהלומד בזה ה"ה לומד תורת אלקים חיים פנימיות התורה, אבל בשעה שנלמדים הענינים בספרי חסידות חב"ד – מבינים אותם ושוללים פירושים שלא כדבעי ח"ו. משא"כ כשלומד מבלי ביאור הנ"ל וכו' שצריך זהירות, וע"ד מה שמעתיק גם במכתבו מ"ש בשרש מצות התפלה פ"ב בשם הבעש"ט, (ובזה מתורצת ג"כ שאלתו איך מפרשים דברי הבעש"ט הנ"ל ביחד עם המבואר בכ"מ אודות ההכרח ללמוד תורת החסידות). ועליו היה להסביר להנ"ל את כל זה באותיות המתאימות להנ"ל, ולהבינו היטב, אשר כיון שמתעסק הוא בלימוד הזהר הק' וכו' – מוכרח בשבילו עוד יותר לימוד תורת חב"ד מתאים לדברי הבעש"ט הנ"ל"…
לסיכום הדברים במילים פשוטות:
כשבאים במגע עם יהודים שדרכם בעבודת ה' היא שונה ואחרת, ומלמדים אותם חסידות ורוצים לקרבם גם לדרך החסידות ולרבי, ישנה האפשרות לבוא בגישה של להוכיח להם מה העניינים הלא נכונים הקיימים בדרך ובשיטה שלהם, ובזה לחדד את ההבדלים ואת הקונפליקטים הפנימיים, ובכך לקרב אותם לדרך החסידות.
נכון אמנם שישנם כאלו שיטענו שדוקא בדרך זו יש סיכוי גדול יותר לעשות שינוי אמיתי בחיים של השני, ואף יתכן מאוד שזה נכון לגבי אנשים מסוימים, סגנונות של אישיות וכדומה.
אך תמיד כדאי לזכור שישנה אפשרות נוספת: להראות להם את הטוב שקיים באין ערוך בדרך החסידות, וכיצד כל הדברים הטובים שקיימים (ובאמת קיימים) בדרכם הם, קיימים ביתר שאת וביתר עוז ובשלימות בהדרכות וההנהגות של תורת החסידות ובהתקשרות לרבי.
כמובן שאין כללים חותכים בצורה ובאופן שעל הדברים להיאמר, ובקצב והיחס שמתאים לכל אחד, כי אצל כל אחד הדבר צריך להיות אליבא דנפשיה, ו"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ותלוי ב"חב"ד שעל אתר", אך יחד עם זאת, נראה לומר שהעדיפות היא לנסות קודם את הדרך של "גילוי הניצוץ", הבלטת הטוב והעניינים החיוביים שקיימים אצל השני, והדגשה כיצד עניינים אלו אכן קיימים בדרכו של הרבי, וביתר שאת, וזאת מבלי לבטא כלל גישה של "התנשאות" ו"עליונות" חיצונית על השני, ודוקא בדרך זו תהא תועלת רבה יותר.
כפשוט, שהדבר החשוב ביותר הוא ההטעמה והלימוד מתורת החסידות ובפרט מתורתו של הרבי, ובדרך כלל, יהודי שטועם מ"אילנא דחיי" – תורת החסידות, ומרגיש קירבה פנימית לעניין, הרי באם הוא אמיתי עם עצמו, הוא יחפש כבר בעצמו גם את יחס החסידות והרבי לענייני ההשקפה.

מקורות

דילוג לתוכן