Ask The Rabbi

נושא: תפילה

ייחודיות ושליחות אישית

קראתי את הכתבה בנושא ייחודיות ונהניתי מאד. יש לי מספר דברים שאינם ברורים:

כיצד ניתן לדעת בברור מהי השליחות הייחודית שלי? לפי הבנתי זה לא רק מהי המצווה שהיא ה"זהיר טפי" שלי שזה אפשרי לדעת לפי איפה שיש יותר קושי וזה יותר קל לגלות.

אבל לפי דברי הרבי ב'היום יום' משמע שלכל אחד ישנה מעלה שהיא ייחודית רק לו ואם הוא לא מגלה אותה, לחטא יחשב לאיש ההוא.

ושאלתי היא האם המעלה המיוחדת שייכת לנפש האלוקית שלו או לנפש הטבעית? וכיצד אפשרי לגלות זאת ע"י נטיותיו ועולמו הפנימי הריגשי, האם אפשרי לגלות זאת לבד או רק עם מדריך רוחני?

אודה מאד לתשובה מפורטת בעניין, אני מתעסק גם בהשפעה על אחרים לכן זה חשוב לי מאד.

שלום,

צריך להתבונן ולחשוב מה הדבר ששייך אלי, ולסמוך על הקב"ה שבוודאי יוביל אותי לבצע את השליחות הייחודית. בהחלט ייתכן גם שבתקופה מסויימת, השליחות של האדם היא בתחום כזה, ולאחר מכן זה עובר לתחום אחר. דוגמא לענין: ההבדל בין בחור ישיבה שעיקר שליחותו היא בלימוד התורה, לבין אברך נשוי או בעל-בית, ההבדל בין יושבי אוהל לבעלי עסק וכו'.


כמו כן, יכול להיות ענין כללי שהוא שייך להרבה אנשים, אבל כל אחד מבטא את הגוון שלו. לדוגמא - יש הרבה בני אדם ששליחותם היא על ידי מוזיקה ולשמח יהודים, אבל כל אחד עושה זאת בסגנונו שלו ולקהל אחר. ועל דרך זה בלימוד, הדרכה, כתיבה וכו'. כמו כן, גם אם נניח ששני אנשים עושים אותו דבר בדיוק (דבר שלא ייתכן כמובן באופן שווה לגמרי) הרי עצם זה שפועלים לקהלים אחרים, או שפועלים במקומות אחרים, בזמנים שונים וכדומה, זה עצמו הייחודיות שלהם. וכידוע שיש "עולם שנה נפש", היינו ענין של מקום, זמן, והאדם עצמו.



במענה לשאלתך, האם אפשרי לגלות זאת לבד או רק עם מדריך רוחני:
עצם העבודה לגלות את השליחות האישית היא של האדם עצמו, ואף אחר לא יעשה זאת במקומו. ביחד עם זה, כיון ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ובפרט על פי הוראת הרבי בעניין משפיע ו"עשה לך רב", בוודאי שיש סיייעתא דשמיא מיוחדת כאשר האדם משתף את המשפיע וכדומה.


באשר לשאלתך האם המעלה המיוחדת שייכת לנפש האלוקית שלו או לנפש הטבעית וכיצד אפשרי לגלות זאת ע''י נטיותיו ועולמו הפנימי הריגשי -
הנפש האלוקית היא זו שצריכה לעשות את העבודה, ואילו הנפש הבהמית היא העבודה עצמה. דרך הנטיות של הנפש הבהמית, יהיה אפשר ללמוד מהו תפקידה של הנפש האלוקית. כמובא בתניא שכל ענין ירידת הנשמה בגוף, היא לא בשביל עצמה, שהרי אינה צריכה תיקון, אלא בשביל הגוף והנפש הבהמית, וחלקו בעולם.

ולהעיר, שגם אם ההדרכה הכללית קיימת, אצל כל אחד זה שונה, במינון, בעניין וכו'. ולהעיר מהמבואר בהקדמת התניא, שיש שם את כל התשובות על כל השאלות, ולמרות זאת, צריך לפנות "לגדולים שבעירו" כדי למצוא באופן פרטי את העניין השייך עליו.
ונקודה נוספת וחשובה בכל הנ"ל - יש לסמוך על הקב"ה שיוביל את האדם בהשגחה פרטית לעניינו ותפקידו. האדם צריך להיות קשוב לענין זה, להעלות את השאלות, לבדוק ולבחון את עצמו, אבל את התשובות לזה - אם הוא מקבל ישירות מהרבי הרי מה טוב ומה חלקו שאז בוודאי יודע מהי שליחותו, אך גם אם לא זוכה לזה, יסמוך על ההשגחה הפרטית, שתוביל אותו לתפקידו ועניינו הייחודי.


 


 







מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].