שאלות בחסידות ובטיפול - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

שאלות בחסידות ובטיפול

שם הרב המשיב: הרב מאיר ערד
  • שאלה

ראשית, ישר כח על המדור הנפלא, נהניתי מתשובות אלי ובפרט הפניה למאמרים שלכם להרחבה. תודה.
כמה שאלות.
בנוגע לשמירת העיניים והעניין הידוע. א. כאשר עומדים במצב ניסיון – איך אפשר לשכנע את עצמי לא להיכשל בו. מדוע לא לתת לנפש בהמית קצת תענוג וכו'. ובכלל האם נכון להיכנס לשקו"ט כנ"ל. וא"כ איך לשכנע את עצמי. ב. מצד שני- איך אפשר לשרוף מחשבות זרות המביאים תמונות אסורות לראש?
בעניין אחר. א. האם דחף לעשות פעולה מיותרת -"ריבוע" וכן הקפדה על סדר מתוך לחץ -מוגדר כ"כפייתיות"? ומה הטיפול בזה?
ב. האם נכונה הגישה לחפש תשובות בפסיכלוגיה, לטפל בעצמי. האם זה מסתדר לפי חסידות שדורשת ביטול ושאדם יחשוב על ה' ולא על עצמו. ​

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה


שלום וברכה.


ראשית תודה על המשוב החיובי.


ובנוגע לשאלותיך:


יש כאן שני פרטים: ראשית, העמידה בתוקף שצריכה להיות לא להיכשל, מצד הידיעה, כי העובר עבירה הרי הוא מתנתק מהקב"ה באותה שעה, וכמוסבר בתניא בהרחבה בפרקים יח, יט, כה, וכו' שאפילו קל שבקלים לא מוכן להתנתק מה', אלא שישנה רוח שטות שמכסה על האמת, ולכן צריך להגיד לעצמנו בכל התוקף, אנו רוצים להישאר דבוקים בה' שהוא מקור החיים, ולא להתנתק אפילו לרגע אחד. וביחד עם זה, אם הנפש הבהמית מכניסה ספקות וכו', הרי ביחד עם התוקף הפנימי, לא לענות לה ולא להיכנס לשקו"ט, צריך לדעת בתוכנו, כי זה הכל הבל מוחלט, והתענוג הזה כביכול הוא רגעי ושקרי, ושייך לקליפה, שאין לה קיום אמיתי, רק דמיונות וכו'. ודוקא יהודי שהולך בדרך ההלכה וכו', הרי גם בגשמיות, התענוג שלו הוא התענוג הכי שלם, ובוודאי גם ברוחניות.


ובנוגע למחשבות זרות, ראשית, צריך לא להכניס לראש מחשבות זרות, ע"י קריאה במקומות אסורים, או צפיה במראות אסורים וכו'. וכאשר כבר ישנם, וזה מפריע, מובא בחסידות בכמה מקומות, שאת האש של הקליפה צריך לשרוף עם האש של הקדושה. כלומר, כאשר האדם יעורר בתוכו אש של קדושה, תשוקה ותענוג בעניינים אלוקיים, הרי ממילא זה ישרוף את האש של הקליפה (ראה בסוף הדברים הציטוט ממאמר הרבי המהר"ש).


לגבי הדחף לפעולה מיותרת, באם זה נהפך להיות מנוגד להיגיון, וחוזר על עצמו שוב ושוב, הרי צריך לטפל בזה. וכדאי לפנות לאיש מקצוע. ונקודת הענין – שהאדם יגיד לעצמו שזה כלל לא מפריע לו, אם לא יעשה את הפעולה וכו', ולא ינסה לחשוב כלל אם כבר עשה או לא עשה. וירגיע עצמו מהלחץ. אבל כאמור, יש להרחיב בזה יותר, לפי הענין והמקרה, ואין כאן מקומו, כי יש בזה הרבה רמות ואופנים, כמה הבעיה היא עוצמתית וחזקה וכדומה.


לגבי הטיפול על פי פסיכולוגיה וכו', אמנם שיטת החסידות היא להעצים את הטוב, לגלות את הכוחות הפנימיים, לא לנבור בעבר, להיות בביטול לרצון ה' וכמה שפחות לחשוב על עצמו, אבל זה גופא דורש עבודה. כלומר, כיון שיש לנו נפש בהמית שמרוכזת בעצמה וכו', האדם צריך לעבוד על עצמו לחשוף את הכוחות הפנימיים של הנפש האלוקית, להגיע לביטול אמיתי, במובן האמיתי והנכון של הענין (ולא נמיכות הרוח וחוסר ביטחון עצמי וכדומה) ולהתעלות מעל רגשות הנפש הבהמית.


אם האדם מסוגל לעשות זאת בכוחות עצמו, על ידי לימוד החסידות, מה טוב, אבל כשהאדם מסיבות כאלו ואחרות, לא מסוגל להגיע לזה לבד, הוא צריך להתאמץ ולמצוא דרכים לכך. בדיוק כמו שבגשמיות אם הוא חולה הוא צריך ללכת לרופא, כך גם ברפואת הנפש. אלא שיש להדגיש, שכאשר מדברים על טיפול הקשור לנפש, יש להקפיד שזו תהא שיטה שמבוססת על יהדות וחסידות, ולא על תכנים זרים, וכפשוט, ומה טוב שזה יהיה על ידי אדם מומחה שמבסס את הטיפול על דברים שלמד בתורה וחביסדות, כי הרי כל נמצא שם, אלא צריך להתאים את העניינים לכל אחד בפרטיות, וכמודבר בהוראתו של הרבי על עשיית רב, משפיע, וכמובא בסוף הקדמת התניא.


בברכת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.






ולשלימות הענין גבי שריפת המחשבות זרות, ראה ספר המאמרים תרל"ח עמוד חצר:  






ולכן בהסיר הגורם הציור הנ"ל ממילא נהרס הרע עד היסוד שבו הוא שתכליתו שטוב הוא כנזכר לעיל והוא ע"י התבוננות שיתבונן בעצמו בענין תאותו שנצטייר בה ציור רע ע"י חמימות האש שבו, הנה הוא צריך לכבוש את יצרו רע ברגע ההוה לבד, שהרי מה שעבר אין ועל להבא עדיין אינו ידוע לו מה יהי' עמו וז"ע יזכיר לו יום המיתה שאבדו כל עשתונותיו ונפסק חום הטבעי שבדם שגם הוא מיסוד האש כו', ואם כן כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבד, וגם איך יהי' כפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא ית' המחי' אותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחי' את כולם אפי' רע גמור ג"כ בכלל הוא, ורק הוא ית' היותו כל יכול, יכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונו, אמנם יהי' כפוי טובה כ"כ, ומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כ, שכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפל כו' כמ"ש במ"א, וכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כלל, וע' באה"ח ע"פ ואהבת את הוי' אלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"ז), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחינת ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנזכר לעיל שבעצם הוא טוב, וגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוה, אבל יכול להיות בבחינת תאוה לאלקות כו' כנזכר לעיל וכמ"ש במ"א באריכות,ובחינת זו מתהפך ע"י בחינת האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'. כו', ואם כן כל יגיעותיו צ"ל רק ברגע זו דהוה לבדוגם איך יהיכפוי טובה כ"כ הלא גם בעת שפועל פעולת הרע הנה הוא יתהמחיאותו ונותן לו כח כמ"ש ואתה מחיאת כולם אפירע גמור ג"כ בכלל הואורק הוא יתהיותו כל יכוליכול הוא לסבול מעשה כזה להחיות שונאו העובר רצונואמנם יהיכפוי טובה כ"כומה גם כשיתבונן שאם מעשה הרע שהיא בדבר גשמי יש בה ענג כ"כשכל הענג שבעוה"ז הוא מהתענוג שנפל כוכמ"ש במ"אוכ"ש ענג הרוחני שבתורה וקיום המצות ואהבת הקב"ה ודבקותו בו שאין ערוך לו כללועבאה"ח ע"פ ואהבת את הויאלקי', הובא בד"ה וספרתם לכם מאה"ז דספירת ז"נ וטבילה דחה"ש (ט"ז), אשר ע"י כ"ז יתעורר ברשפי אש התשוקה לאלקות עד שאש אוכלה אש התאוה וציור הרע להיות נהפך לקדושה להיות בבחינת ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו כנזכר לעיל שבעצם הוא טובוגם כח המתאוה שבו הוא רק כח לתאות תאוהאבל יכול להיות בבחינת תאוה לאלקות כוכנזכר לעיל וכמ"ש במ"א באריכותובחינת זו מתהפך ע"י בחינת האש דקדושה שאש אוכלה אש כו'.



מקורות

דילוג לתוכן