נושא: כשרות

ריבוי הקדישים

ב"ה
שלום וברכה,
מה עונים למי שטוען שחב"ד מרבים לומר בתפילות קדישים יותר ממה שכתוב שמותר בשולחן ערוך ובכלל כמה קדישים צריך/יכול לומר שליח ציבור אשר נמצא בשנת אבל במשך יום אחד, לפי מנהג חב"ד.
תודה מראש

 מנהגינו שהאבל אומר ט"ז קדישים במשך היום וכפי שהרבי מסביר כל קדיש מועיל לנשמה לשעה וחצי. ככה הנשמה מוגנת ל 24 שעות.



מצו"ב מכתב של הרבי בנושא 
ב"ה, ט"ז כסלו, תשי"ז ברוקלין. הרה"ג וו"ח אי"א איש רב פעלים בעל מדות כו' מו"ה יוסף אלי' שי' שלום וברכה! במענה על מכתב כת"ר בענין אמירת קדיש - בהמשך למכתבי עד"ז. א) המאמר אשר קדיש פועל לשעה ופלגא, הוא בזהר ח"א סב, ב. וראה ג"כ זח"ג קסו, א. - ואף שהרח"ו פי' באופן אחר (הובא גם בשיורי ברכה ליו"ד סשע"ו) - עיין בזה במפרשי הזוהר. ב) ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר [כנראה ע"פ הנמצא בצוואת אביו (כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) שנהג כן באבלותו "לבד משויו"ט"] אשר אבל - ל"ע ר"ל, ישתדל לאמר במשך המעל"ע ט"ז קדישים. ואף שלא פירש טעמו - קרוב לודאי שהוא ע"פ הנ"ל, שט"ז קדישים בחשבון דשעה ופלגא לקדיש מגינים על כל כ"ד שעות של המעל"ע. ג) מהוראה זו מובן, שהדברים הם בנוגע לכל אבלים ר"ל, ואין זה רק ענין של צבור המתפללים לחוד. ד) אין להקשות על האמור מהמובא בכ"מ, מספר של קדישים שונה מהנ"ל, וכמובא במכתב כת"ר, וכמדומה שגם במכתבי שלי ציינתי להאמור בע"ח ור"ח כו' הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות ונדפס בהקדמה לע"ח, אשר צדי"ק הוא רומז לצ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות. - ולהעיר מתקוני זהר תיקון י"ח (ל ג' סוף ע"א) מרמז מלת צדקה. כי כמה ענינים ותועלת באמירת קדיש - ולאו דוקא לאבלים (למתים) כדי לצנן גיהנם. ובקשר עם שינוי הענין - משתנה ג"כ מספר הקדישים המתאימים. וק"ל. ואחתום בברכת הצלחה בעבודתו בקדש בעזר התורה ונושאי', לומדי התורה הקודמים אפילו לתורה, אלא שהתורה מגלה המעלות אשר בהם, וכמבואר בארוכה בכ"מ בתורת החסידות. ומרומז במרז"ל (בראשית רבה פרשה א, ד) ששה דברים קדמו לבריאת העולם, התורה וכו' וישראל כו' מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כו' צו את בנ"י דבר אל בנ"י, וראה ג"כ מכות (כב, ב) אמר רבא כו' (וכבר מתורץ בכ"מ הסתירה לכאורה מקדושין לג, ב). בכבוד ובברכה. מוסג"פ מה שהו"ל לאחרונה, שבטח יענין את כת"ר. 

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: