fbpx

נושא: כשרות

קניית דגים כשרים בחנות לא כשרה

האם מותר לקנות דגים כשרים, בחנות דגים המוכרת גם דגים שאינם כשרים?

בכדי לענות על שאלה זו, יש לבאר בתחילה מהם החששות לקנות דגים כשרים בחנות שאינה מוכרת רק דגים כשרים, ובפשטות החשש הוא לא שמא יקנה בטעות דג שאינו כשר, שהרי זה יכול להבחין בנקל לפי שמו וסימניו, ומראית עין לא שייך מאחר ומוכרת גם דגים כשרים, ובעיקר שאין לנו להוסיף גזרות מראית עין שלא נתפרשו במפורש בדברי חכמים. אלא החשש בפשטות הוא, שמאחר ומוכרים באותו המקום גם דגים שאינם כשרים, ובדרך כלל מנקים את הדגים לפני מכירתם, וברוב הפעמים מניחים אותם יחד באותם מקומות עד מכירתם, יש חשש שמא נדבק ונתערב בדג מהשומן והציר שיצא מהדגים שאינם כשרים ויבוא לאוכלם. ויש לברר האם חשש זה גורם לכך שאסור לו לקנות מחנות זו דגים כשרים.
לכן נקדים ונברר האם יש איסור אכילת שומן וציר היוצא מדגים שאינם כשרים:
הנה כתב מרן המחבר בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה (סימן פג סעיף ה): ציר דגים טמאים, אינו אלא מדרבנן. לפיכך מותר לקנות מהעובד גלולים דגים מלוחים, טהורים, אף על פי שמונחים עם הטמאים בכלי אחד, שמא לא נמלחו יחד. כלומר, למרות שהדגים המלוחים שעל ידי מליחתם יוצא מהם ציר – מונחים עם הטמאים בכלי אחד, מכל מקום כיון שאין ברור בוודאות שנמלחו יחד, הרי הם נשארו בטהרתם, מאחר וספק מדרבנם לקולא, וכאמור ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן בלבד.
וביתר ביאור טעם הדבר מבואר בפרי חדש (ס"ק ח), שלמרות שלאחר שנמלחו עירבן יחד בכלי אחד הנה אף שהם לחים שהציר נוטף מעליהם מכל מקום מותר, מפני שאין חוששין לציר מועט הטופח עליהם. וכל שכן אם הם שרויים במים, שהמים מבטלים כח הציר.
כל זה הוא מדברי המחבר. ולכאורה לפי זה יש להתיר לקנות בחנות זו דגים כשרים, כל עוד אין וודאי שנמלחו עם דגים טמאים.
וכן הביא הרמ"א שיש אוסרים – אם מונחין עם הטמאים באותו כלי. וכן נוהגין שלא לקנותן, ויתירה מזו הוסיף, שלפי המנהג – אפילו אם רואים שרק מונחים עם הטמאים המלוחים בערבוב על השלחן שמוכרין אותן שם אין קונים אותן.
אמנם סייג דבריו שכל זה הוא רק לכתחלה, אבל בדיעבד כאשר כבר קנא את הדגים, יש להתיר בכל ענין, משום שציר דגים הוא רק מדרבנן, ואומרים אנו לקולא – שמא בתחלה לא נמלחו יחד, ואין חוששין אח"כ לבליעתן זה מזה.
מדברים אלו נמצא שלפי הספרדים כל עוד לא ידוע שהדגים נמלחו יחד יש להתיר, ולפי האשכנזים המנהג לאסור לכתחילה מצד עצם זה שמונחים יחד בערבוב בכלי אחד או אף על השולחן, ובדיעבד מותר.
בנוסף לאמור יש לציין עוד חשש שמביא הט"ז (ס"ק ו) שכל האמור בדברי המחבר להתיר הוא רק כאשר לא נשרו יחד יום שלם, אבל אם נשרו יום שלם בכלי אחד, הרי זה נחשב בגדר 'כבוש כמבושל' ואסור.
דעה נוספת ישנה בראשונים (הבית חדש) שכתב שגם המתירין לא התירו רק כאשר הדגים לא נוגעים זה בזה באותו הכלי, אבל כאשר הם נוגעים זה את זה בכלי אחד אסור. והקשה בט"ז האמור על דבריו, שממשמעות דברי הרמ"א בסמוך שכתב 'ואין חוששין אחר כך לבליעתן זה מזה', משמע שודאי מדובר שהדגים נוגעים הם ביחד זה בזה ומכל מקום התיר בדיעבד.
אולם עדיין יש חשש לומר כאמור, שגם כאשר לא נמלחו יחד, אך אפשר שחתך את הדגים הכשרים וניקה אותם באותו הסכין בה ניקה את הדגים הטמאים, וסתם סכינים ובפרט בחנויות מעין אלו אינם נקיים, ואפשר וקרוב לוודאי שנדבק משומן הדג הטמא בדג הכשר ואוסרו.
וכן הביא הרמ"א בהמשך דבריו שם, שכל מה שדובר עד עתה הוא דוקא כאשר אין בהם שמנונית, אבל אם יש בהם שמנונית, אסור מדאורייתא. ובדברי תורה הרי 'ספיקא לחומרא'. ולמרות שאם הדגים יבשים, מותר בכל ענין, מאחר שהטמאים ג"כ יבשים, מכל מקום נהגו להחמיר גם בזה לכתחלה, אם מונחים ביניהם.
העולה מכל האמור למעשה, שאין לקנות דגים כשרים המונחים יחד עם דגים טמאים, וכבר התעסקו עמהם לנקותם עם אותו סכין של בעל החנות וכיוצא בזה, מחשש שמא יתערב בהם שמנונית מהדגים הטמאים (ואף אם רק ישנו חשש בזה, יש להחמיר מספק, כיון ששומן דג טמא אסור מן התורה). אמנם אם הם דגים שלמים המונחים כל סוג בפני עצמו, ומכ"ש אם יש לו בריכת דגים חיים, ומוציא לו במקום את הסוג שרוצה, יכול לקנות אותם שלמים ולנקותם ולחותכם בבית.

מקורות