תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש בקיפול נייר בצורה מיוחדת משום מלאכת בונה כלי (על כל פנים מדברי סופרים), או מתקן כלי שהוא תולדת מלאכת 'מכה בפטיש'? ב) האם יש הפרש אם מדובר בקיפול נייר שעומד לקיימו למשך זמן ארוך, או שאינו עומד לקיום כלל? ג) האם יש הפרש אם מדובר בנייר קשיח שמעצמו היה עומד לקיום ריבוי זמן, לבין נייר רך או בד שאין צורת הקיפול משתמרת מעצמה למשך זמן? ד) האם יש הפרש בין ילד המשחק בכך או לאדם בוגר?
הנה מבואר בשולחן ערוך הלכות שבת סימן שיד סעיף א', שאין דין מלאכת בונה וסותר בכלים כאשר אין זה בניין גמור וסתירתו, כמו למשל כלים גרועים (כחבית שנשברה ודיבק את השברים בזפת וכדומה) - שאין הם מכילים ארבעים סאה, שמותר לשבור אותם בכדי לקחת מה שבתוכם, ואין בזה חיוב מצד מלאכת סותר, מאחר שאינו בניין גמור.
אבל אם מדובר בכלי שלם, אזי אסור לשבור אותו בכדי לקחת מה שבתוכו, מפני שסתירת בניין גמור אסורה אף בכלים.
והנה גם במקרה שאין בכלי משום בונה וסותר מאחר והוא כלי גרוע, מכל מקום עדיין שייך שתהיה בו מלאכת מתקן כלי שהוא תולדה של מלאכת 'מכה בפטיש', כמו למשל בכלי גרוע כמו חבית שנשברה ודיבק שבריה יחד, הנה אם יתכוין לנקב אותה בנקב יפה בכדי שיהיה לה פתח נאה הרי הוא מתקן כלי ויתחייב משום מכה בפטיש (שולחן ערוך אדה"ז שם).
אמנם לכתחילה לא חששו שמא יעשה לה פתח נאה, מאחר ומדובר בכלי גרוע ואינו חושש עליה (שם)
עוד מבואר שם בסעיף יא, שהקוטם עלה מן הענף התלוש ונותנו בנקב שבחבית בכדי שלא יהיה היין שותת ויורד על דופני החבית, הרי זה אסור משום תיקון כלי, כי כל דבר שמתקנו בשבת שיהיה ראוי להשתמש בו איזה תשמיש יש בו משום תיקון כלי.
ויש לדון כעת בנוגע לקיפול נייר או בד בצורה מיוחדת לצורך נוי וקישוט, האם הם בכלל גדר האמור. וכתבו הפוסקים האחרונים ללמוד דין האמור מהמבואר בסימן שב סעיף ג' (ובשולחן ערוך אדה"ז סעיף ח-ט) בנוגע לקיפול בגדים בשבת, שם מבואר שמותר לקפל בגדים בשבת כאשר מדובר לצורך השבת ובאדם אחד ובבגדים חדשים ולבנים, אך בלא זה הרי קיפולם מתקנם יותר "ונראים כמתקנים כלים בשבת".
כלומר אין זה שייך למלאכת בונה, כי הכלי כבר קיים, כמו כן אין זה ממש תיקון כלי, מאחר והכלי ראוי לשימוש גם בלא זה, אך כיון שהוא מהודר על ידי זה ומתתקן באופנים מסויימים ביותר, הרי הוא נראה כמתקן כלי ואסור מדברי סופרים.
כמו כן זהו דוקא אם אין לו בגד אחר מקופל להחליף שאז היתרו לו לקפל באופנים מסויימים האמורים משום כבוד השבת (שלכן לא גזרו חכמים שלא לקפל בכל אופן, רק כאשר זה נראה מתקן ביותר), אולם אם יש לו להחליף בגד אחר מקופל, אסור לו לקפלו משום שעל כל פנים "נראה קצת כמתקן כלי בשבת" (שם).
ועל פי זה כתבו הפוסקים האחרונים שכמו כן לעשות באמצעות קיפולי נייר צורות מיוחדות לנוי קישוט ומשחק יש להמנע אף לצורך השבת מאחר ונראה כמתקן כלי, אך אם עשאם מערב שבת מותר לפרקם ואין בזה איסור מצד סותר, כמו שמותר להשתמש בבגד מקופל מערב שבת (שבט הלוי חלק ה, לה ועוד).
אמנם כתבו שיש להימנע, מאחר ואין זה איסור ברור, מאחר ומדובר בניירות חד פעמיים שאין עומדים לקיום כלל, אלא לזריקה מיידית לאחר השימוש.
כמו כן יש שכתבו שיש להימנע רק בנייר קשה העומד לקיום מצד עצמו ולא בנייר רך כמו מפיונים וכיוצא בזה (באר משה חלק ח, קלד).
כמו כן מבואר בשולחן ערוך אדה"ז שם שיש מי שאומר שאם מקפל לא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל עניין, מאחר ואין לקיפול זה שום קיום ואין כאן תיקון כלי כלל, ומסיים על כך "ונראין דבריו".
העולה מן האמור: שיש להימנע מלקפל ניירות או מפיות נייר קשיחות בצורה מיוחדת, או שאר ניירות עבים בצורות מיוחדות לצורך נוי ומשחק, משום שיש לחשוש שנכלל באיסור חכמים שנראה כמתקן כלי. ובפרט כאשר נעשים באופן היכול לעמוד כך לקיום, ומכל שכן אם זו כוונתו.
אמנם המקפל מפיות בד רכות בצורות מיוחדות, או המקפל שאר מפיות נייר בצורות סתמיות (כמו למשל להעמידם בתוך כוס או לקפלם לחצי וכיוצא בזה, וכפי הרגילות המצויה בבתי ישראל בכך) - ואין עומד לקיום כלל, רק ליופי ונוי ארעי לצורך הסעודה, יש להתיר.
