קביעת מזוזה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

קביעת מזוזה

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן
  • שאלה

הקובע מזוזה בחו"ל מיד בכניסתו לבית ששכר, מה יעשה לאחר שלושים יום, האם יוריד ויקבע מחדש בברכה.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה
למעשה נוהגים שגם השוכר בית, קובע את המזוזות מיד בכניסתו לבית, אך אינו מברך עליהן עד אחרי שלושים יום. ובמקרה כזה כדאי להוריד את המזוזות לאחר שלושים יום, ואז לקבוע אותן מחדש בברכה.

מקורות

ראה בשו"ת אגרות משה יורה דעה (חלק א סימן קעט): אם יש לקבוע המזוזה בבית שכורה בתוך שלשים יום ואם לברך אז או לחכות אלאחר שלשים כ"ד כסלו תשי"ד. מע"כ ידידי הרה"ג ר' נח בראייער שליט"א.


מה ששאל ידידי אם לקבוע המזוזה תיכף או לחכות עד לאחר שלשים יום שיהיה מחוייב בבית שכורה ושאולה. עיין בפ"ת יו"ד סי' רפ"ו ס"ק י"ז בשם אשל אברהם דרשאי להחמיר וגם לברך קודם ל' יום ובנחלת צבי לבעל הפ"ת נשאר בצ"ע דאולי יותר טוב לחכות עד שיתחייב. ולע"ד ודאי ראוי להחמיר בדירה שדעתו לקביעות לקבוע מיד דהא דעת סדור דה"ח לבעל חו"ד שחייב מיד ומקורו מהש"ך כדאיתא שם בנחלת צבי ולכן אף שרוב האחרונים חולקין עליו מהראוי להחמיר. וכן נוהגין העולם בדירה ששוכרין לקביעות שאין מחכין. ורק בדירות ששוכרין בקאנטרעס לימות הקיץ יש אולי לחכות משום דהתם הוא בעצם עראי אף אם חושב להשהות יותר מל' יום דעצם הדירה שם הוא עראי וכ"ז שיזדמן לו שיותר טוב לפניו לילך בחזרה לביתו הקבועה בעיר ילך משם. ובדירות אלו יודה גם הדה"ח שפטור קודם ל' אבל בדירה הידוע שהוא לקביעות יש להחמיר.


ובעצם רשאי גם לברך, אך אם ירצה לחכות עם הברכה עד לאחר שלשים אולי יותר עדיף. ואף שפטור לברך בהסיר המזוזה אדעתא דלחזור ולקובעה שמצד זה סובר הנחלת צבי שצריך לחכות. לע"ד אין שייך זה בלא בירך בשעת קביעותה שעדין לא נפטר מהברכה דמ"ש מתפילין שהניחם קודם עלות השחר שכשיגיע הזמן ממשמש בהן ומברך כמפורש במנחות דף ל"ו וכתבו התוס' שם דלא רק בתפילין שהמשמוש מצוה אלא אף כשהתעטף בציצית קודם היום כשיאיר היום א"צ להסיר טליתו כדי לחזור וללבוש ולברך דכיון שמשמש בו יכול לברך עיין שם ובתוס' סוכה דף ל"ט כתבו טעם ע"מ שהביאו מירושלמי שיכול לברך אחר העטוף לפי שהמצוה מושכת כ"ז שהוא מעוטף ועומד עיין שם. וצריך לומר בטעם המשמוש שהוא רק להיכר בעלמא שעוסק בהמצוה בשעה שמברך. וא"כ גם מזוזה נמי כן דשייך לברך אף אחר שכבר קבע וימשמש בו להיכר לעסוק בשעה שמברך. וגם שמעינן מתוס' עוד דאף אם נחלק מתפילין ולא היה שום מעלה אחר העטוף במה שימשמש בהטלית היה יכול לברך כשיסיר טליתו ויתעטף בו אף שהסירו אדעתא דהכי שבכה"ג אם בירך בעטיפה ראשונה לא היה צריך לחזור ולברך. ואף שאפשר שסברי דבפשט טליתו אפי' היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך כשיטת המחבר /או"ח/ בסי' ח' סעי' י"ד אבל הא לא הביאו מתוס' זה ראיה לדין זה משמע שיכולין גם לסבור כשיטת הי"א שברמ"א שם שא"צ לברך. ואף להמחבר מסתבר לע"ד שהוא רק בפושט כדי ליכנס לביהכ"ס או לילך בין העכו"ם ולא בפשיטה בעלמא שלא לצורך. אך העיקר דכיון שלא בירך עדין עליו ולא נפטר מהברכה רק שאין יכול לברך משום שצריך עובר לעשייתם מועיל זה שפושט וצריך ללובשו להחשיב עובר לעשייתן דעכ"פ הא אחר שפשטו אם לא ילבשנו עוד הפעם לא יקיים המצוה מכאן ולהבא הוי שפיר עובר לעשייתן. וא"כ נמצא שאף אם נחלק מזוזה מתפילין מאיזה טעם שלא יברך אחר שכבר נקבע ע"י המשמוש לבד יכול ליטלה ולקובעה עוד הפעם ויברך אז דלא כהנחלת צבי. אבל באמת אין לחלק ולא יצטרך ליטלה אלא ימשמש בהמזוזה כשיגיעו השלשים יום ויברך כמו בתפילין וציצית לתוס' ואיפסק כן גם בש"ע /או"ח/ סי' ח' סעי' י' עיין שם.


ועיין בחדושי רעק"א שם שהקשה על מה שכתב הט"ז סק"ט דבלבש הטלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות א"צ לזה משום דאותה שעה לא חזי כמו לענין טבילה דמברך אח"כ, דהכא הרי יכול לפשוט הבגד ולברך וללבוש שנית. וא"כ מפורש ברעק"א ג"כ דלא כהנחלת צבי. ולכן לדינא יותר עדיף לחכות עם הברכה עד שיהיו שלשים יום וימשמש בהמזוזה ויברך ואם לא יקשה לפניו ליטלה ולברך ויקבענה תיכף יותר עדיף.


דילוג לתוכן