Ask The Rabbi

נושא: תפילין ומזוזות

פרי חדש טפל לענין שהחיינו

פרי חדש המעורב במאכל אחר – כדבר טפל אליו, האם באכילתו את המאכל עליו לברך שהחיינו על הפרי החדש, או שכיון שמאכל זה הוא טפל, אין לברך עליו.

טעם מעניין נוסף הובא בפוסקים האחרונים, המצדד בדעת הפמ"ג:
" עוד י"ל כעין זה דמשו"ה ראוי' להקדים ברכת שהחיינו הגם שא"א מברכי' על הראי', נ"ל דיש אופן דמחוייב לברך ברכת שהחיינו וא"צ לברך ברכת הנהנין כגון מטעמ' שא"צ ברכה לי"א אפי' יורד למעיו ולי"א דוקא מגמע ופולט ונ"ל דמ"מ ברכת שהחיינו לכ"ע צ"ל דמ"מ נהנה מעט ושמח בטעימתו יותר הרבה מראי' ולכ"ע יש הנאה ושמחה בזה כנ"ל, ולכן ראוי' שיקדים ברכת שהחיינו דחיובא בא מיד כשמכניס לתוך פיו, וברכת נהנין באה דוקא על מה שבולע ועיי'".

כלומר, שבמקרה והאדם מעוניין רק לטעום את המאכל ולפולטו אחר כך (בשביל לבדוק טעמו וכו') הדין הוא שאינו צריך לברך את ברכת המאכל שלפניו, אך מ"מ יהא מחוייב בברכת שהחיינו! מכאן הוכחה לכאורה שברכת שהחיינו קודמת בחשיבותה לברכת הפרי ועל כן ראוי להקדימה.
וכך גם פוסק אדמוה"ז ב"סדר ברכות הנהנין", ובלשונו:
"ויברך תחילה שהחיינו ואח"כ בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה".
במקרה ושכח ובירך קודם ברכת הפרי ונזכר קודם שהתחיל לאכול את הפרי יכול לברך שהחיינו ולסמוך על הדיעות האחרות (שברכת הפרי קודמת לשהחיינו).
ומכאן נפנה למקרה הנידון שלנו, בו ישנו פרי חדש המעורב יחד עם פרי או מין מאכל אחר, והפרי החדש הוא המיעוט לעומת המין האחר, האם במקרה כזה ברכת שהחיינו מתבטלת או שלא.
ובזה ישנה מחלוקת בין הפוסקים: יש הסוברים שמאחר והפרי החדש הוא מיעוט, כנ"ל, לכן גם ברכת שהחיינו מתבטלת כשם שברכת הפרי עצמו מתבטלת לעומת העיקר במאכל, כדיני עיקר וטפל בהלכה.
אך ישנם אחרים הסוברים, שברכת שהחיינו אינה שייכת לדיני עיקר וטפל שבסעודה אלא היא ברכה בפני עצמה ועל כן ברכת שהחיינו תקפה ועומדת גם במקרה שהפרי החדש שמברך עליו הינו מיעוט במאכל.
במקרים כגון זה ההכרעה ההלכתית המצויה היא להוציא מתוך המאכל את הפרי החדש לברך עליו שהחיינו ואת ברכתו הראויה לו (כפי הכרעת אדמוה"ז בזה כנ"ל) וכך יוצא י"ח לדעת הכל.
לסיכום: יש להקדים ברכת שהחחינו לבורא פרי העץ, ובמקרה הנידון להוציא את הפרי החדש לברך עליו בנפרד שהחיינו ואת ברכתו וכך יוצא י"ח לדעת כולם.


מקורות